בימים האחרונים העליתי הילוך משמעותי ביותר בתיעוד הדרך שלי במדיות החברתיות.
התחלתי להעלות את הפוסט היומי מהבלוג לפייסבוק.
התחלתי להעלות סטורי שמתעדות את הדרך שלי והפעולות שאני עושה במהלך היום.
חזרתי לפרסם בלינקדין באופן קבוע.
נותן גם הבלחות בטוויטר.
והערב גם פרסמתי שני סרטונים בטיקטוק.
אחרי יום פורה ביותר מבחינת פרסום וגם סטורי בשעה 1:20 מרגיש שהתחברה לי עוד נקודה שכבר ידעתי אך לא באמת הפנמתי. ונראה לי שעכשיו היה לי קליק.
הנקודה של הכותרת אבל שלב אחד יותר פנימה.
העניין שכמה פעמים לא עשיתי בגלל פחד משיפטויות של אחרים.
ומה שעכשיו הסתדר (כמה פעמים כתבתי זאת) זה העניין של להסכים מי שישפוט, או להסכים למי להקשיב. בדרך כלל הפחד שלנו מאנשים שישפטו אותנו זה אנשים שלא באמת על המגרש, כי רובם פחדנים והדרך שלהם להראות קיימות זה ע״י ביקורת על אחרים.
ואם באמת אצליח להביא למצב שאני עושה All In על התהליך שלי מבחינת חשיפה, כי אני אומר לעצמי שמי שבאמת עסוק בעשייה אין לו זמן עכשיו לקטול. ומי שיש לו זמן, זה לא באמת משנה לי כי הוא צופה ולא שחקן.
ועוד דבר מגניב בקליק שברנה בראון גם דיברה על זה בהרצאה שלה ששמעתי, שהיא מקשיבה רק למי שעל המגרש.
קיצר….
נחמד מאוד, מעניין עם הקליק הזה נתפס או רק התלהבות של לילה שאני מאפשר לדמיון שלי הרבה מקום, ולסרט שלי לבוא בענק.
נראה בקרוב…
