הערב הלכתי לאסיפת הורים לפני תחילת שנה.
הערב הלכתי לפגוש את צוות המורים שהולכים ללוות את איתמר בשנה הראשונה שלו בביה״ס.
הערב פגשתי את האידיאל החינוכי שלי בתור הורה( לפחות זה הסרט שאני מוכר לעצמי).
קצת לא האמנתי שאני יושב על כיסא ומדברים איתי על כיתה א׳.
בסבב היכרות אחד ההורים אמר שהוא מרגיש שזכה בלוטו, בשנייה הזדהיתי איתו.
ביום רביעי איתמר הולך להתחיל את שנת הלימודים בביה״ס דמוקרטי.
אסיפת ההורים נפתחה ע״י מאיה, שדיברה על עקרונות שעליהם יושבת הגישה, תפסו אותי שניים במיוחד.
אחד היה העניין של חוסר התחרותיות. הם דיברו על כך שלכל ילד יש את מבנה האישיות שלו, והגישה דוגלת על ידי כך שרואים את הילד, ומתאימים לו כמה שניתן את מה שמתאים לפי מי שהוא. אין אלמנטים של תחרות בין הילדים.
השני היה עניין הערכים. אךךך, כמה שחשובים לי ערכים (בהכי מתנשא שלי), מאיה דיברה כמה שמים לזה דגש בביה״ס. כמה חשוב להם לכבד ולראות אחד את השני, ולא מהמקום של רק לדבר, אלא דרך דוגמא אישית והתנהלות בית ספרית.
תוך כדי הדברים שאלתי את עצמי, איך זה יכול להיות שלא כל בתי הספר בארץ שמים את הדגש הזה?
כל כך התחברתי לדברים של מאיה, ובהמשך לדרך שלהם לחנך ולהעצים! הרגשתי שזאת המטרה הראשית שאיתה הם באים.
ובעיקר הרגשתי בטחון, בטחון שאיתמר נכנס למערכת שתעזור לבנות לו אישיות, שתתמוך במי שהוא ותעצים אותו.
איזה כיף לראות שיש כאלו אנשי חינוך.
וזה עוד בכלל לפני שראיתי אותם בפעולה רק מהרושם הראשוני (וכמובן מהורים של ילדים שנמצאים שם כבר כמה שנים, שאמרו לנו שאחנו יכולים לישון כל כך בשקט).
לחיי מערכת חינוך שדוגלת בלחנך, להעצים, לראות את הילדים.
