בימים האחרונים אני מרגיש איך אני נעמד דום על כל צליל של נוטיפיקיישן, איך אני מנסה בפייסבוק לצמצם נוטיפיקיישן. איך אני כל הזמן נסחף לכל הודעה שמקבל לוואטסאפ.
איך אני הולך עם הטלפון לאוטו, יורד במדרגות עם הטלפון. כל הזמן צריך לדעת, להיות זמין.
ממש שיגעון.
עוד לא עליתי על דרך לצמצם זאת, כרגע מפעיל הרבה מודעות לגבי העניין, מנסה להוריד את ההתנגדות שלי, כי מרגיש שמצד אחד אומר שלא רוצה זאת, מצד שני פועל בדיוק ההיפך.
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוקתוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק את המשוואה הזאת קראתי בעמד 262 בספר הרגלים אטומים של ג׳יימס קליר. הלסת נפלה לי.ולמה? המשוואה