בימים האחרונים אני מרגיש שהכתיבה פחות זורמת לי, מרגיש חייב לכתוב. כי אמרתי לעצמי: ״אתה מעלה פוסט כל יום״ מצד אחד אני מרוצה שגם ביום של טירוף שהתחיל בחמש וחצי, כלל נסיעה לתל אביב, מופע סיום סדנת כתיבה עם דנה ברגר. עדיין למרות הרצון האדיר שלי לישון, מחליט לקחת את המחשב ולכתוב.
במקום להמשיך ולכתוב שאין לי מה לכתוב, אולי פשוט אתאר קצת את תחושותיי…מצד אחד יש סיפוק מטורף על כל הדברים שאנחנו עושים מצד שני אנחנו עוד בדרך להיות להיות עסק המנצל את כל הפלטפורמה שלו לעשות טוב בעולם ומתוגמל בכך על כסף (בכוונה מגזים)
מבחינת מימוש אני מרגיש על גג העולם אך עדיין הצד העסקי שאני עושה בו שיפור מופלא חסר לי.
המסקנה שלי שהתמדה מנצחת בסופו של דבר, גם אם אני לא נודניק וטועה המון, ונופל בדברים ומורח את הזמן. בסופו של דבר עצם זה שאני מתמיד ינצח את הכל. כמובן הכח להתמיד הם הפידבקים שכנראה אנחנו עושים משהו טוב, ולא סתם מתמידים בלגלגל אבנים במעלה הירידה התלולה.
5 דברים שמוקיר עליהם תודה:
- על שהגעתי למופע סיום – למרות ההרגשה קצת הלא נעימה עדיין החלטתי לבוא למופע הסיום.
- על כך שאמרו לי שאני תותח – הרגשתי משמעותי.
- על הדירה שכתבתי לו מייל ומצאתי לעשות זאת בדרך שלי – למרות התסכול הרב שלי שלא הצלחתי להביע את עצמי. מצאתי את הדרך שלי וכתבתי מייל ברור שהשיג את התוצאה.
- על הבריאות שלי – קצת כואב הגרון ואני כבר בהכרת תודה על פרופורציה לחיים.
- על ההתמדה שלי – אם יש משהו שאני יכול להגיד שאני טוב בו זה ההתדה, נותן לי תחושה טובה ותקווה להמשיך למרות הקשיים הגדולים.
