בתקופה הטובה שאני נמצא בא. יש עננה גדולה ביותר שמרחפת מעליי ואני די בהכחשה אליה. היום היא הגיע בצורה ויזואלית. החלטתי שאני עדיין לא מוכן לחשוף את העננה. מה שכן חשוב לי לדבר זה על איך שזה משפיע עליי וגורם לי להרגיש. היה היום יום יום די חשוב במוזה, לא מהמקום של התוכן אלא מהמקום של השיפוץ, בעל מקצוע שהתעכב . מעבר לרגיל בשיפוץ של המקום, הגיע הערב לסיים את העניינים והניח את אבן הפינה (נשארו ממש דברים קטנים). העניין זה שלא הצלחתי להתלהב לגמרי בגלל העננה. יש לי מן אי ודאות שאני כבר אשמח שתיפתר. בנוסף הרגשתי במודעות איך אני לא מרגיש משהו, ואת המקום שאני נותן למודעות לחוות זאת.
שמתי לב, איך יש בי רצון לברוח מההרגשה, אם זה באמצעות אוכל מנחם, טלפון בשביל לא להיות במאה אחוז בהרגשה. כל כמה רגעים כן לחצתי על עצמי להיות במקומות האלו, ולשים לב מה אני מרגיש. תחושות כמו: קורבונות, כעס, חוסר אמונה עצמית, חוסר סובלנות, חוסר בטחון עצמי בדרך שלי.
ממש ראיתי איך אני מנסה להבין ולשנות את המצב, במקום להיות בו כל כולי.
נותן לרגשות האלו עוד מקום בפנים כמה שיצטרכו.
הולך לישון עם הוקרת תודה,
ועם ידיעה שהכל הולך להיות בסדר גמור, ויש לי יכולת התמודדות גדולה ביותר.
נ.ב
שמתי לב גם. אולי זה שווה פוסט נפרד ליכולת שלי להתעצבן וכאילו לשבור את הכלים. אך להתאפס על עצמי, ולבצע את המשימה עד סיומה למרות הכעס, והמרמור. דבר זה נותן לי גם הרבה כוח, כי זה מראה על המנטליות האמיתית שלי. שאני כן מתגבר בסוף על הרגש ופועל!
