״אני פרפקציוניסטית״ אמרה לי אתמול משתתפת בסדנת הכתיבה, במבט קצת מיוסר.
״את מחרטטת את עצמך״ רציתי ישר להגיד לה, אך הטאקט המועט שיש לי עצר אותי ועידנתי את דבריי.
נזכרתי איך פעם חשבתי שאני פרפקציוניסט בדברים, אך לא כך היה הדבר בכלל.
הייתי פחדן!
פחדתי מביקורת, עדיין אני די מפחד, אך גיליתי את הפייסבוק והוא שינה לי את החיים.
הרגשתי בטוח יותר להגיד את דבריי דרך הפייסבוק.
גיליתי את האותיות האלו שמצרפים אותן ביחד, פתאום נולד לי פה חדש. הרגשתי יכולת ביטוי שבעבר לא העזתי ולא חשבתי שאפשרית.
עולם פנימי שלם גיליתי בתוכי בזכות האותיות הללו.
ככל שהעזתי יותר הרגשתי איך הבושה והפחד שלי קטנים במדיה הזאת.
הבנתי שחשובה לי העשייה, הרבה יותר מהפרפקציוניזם, שרימיתי את עצמי.
עשיה גולמית שווה פי אלפי מונים מחשיבה ועיבוד רעיון גאוני שנשאר בראש.
עכשיו, השלב הבא שלי הוא הפודקאסט – ׳תתקדמו׳
בפרק הראשון בחרתי לראיין את Ofir Dahan שבשבילי הוא דוגמא מובהקת לעשייה.
הוא נפל כל כך הרבה פעמים (ליטרלי כמו שאומרים באמריקה) התרסק על הרצפה, במדרגות, ואיפה לא… היום הוא כבר חסין.
אמרו עליו כל כך הרבה דברים בעקבות המוגבלות, שכנראה צמח לו עור של היפופותם (מקווה שזה עוקף פיל).
דיברנו על הנרטיב שלו כילד ונער.
דפוסי מחשבה שמביאים אותו לפעול בלי לראות בעיניים.
ואיך מתמודדים עם קושי? ובעיקר איך הופכים אותו להיות המנוע והייחודיות שלך לצמיחה?
נ.ב
ניתן להאזין באפליקציות השונות ספוטיפיי, אפל פודקאסט
תתקדמו – אורי ליכטנשטיין
