בטחון עצמי זה משהו שהוא מאוד משמעותי עבורי.
הרעיון בבטחון עצמי זה לעבור למרכז שליטה פנימי. זאת אומרת, שהאמונה בעצמי וביכולות שלי במה שאני מסוגל להשיג בחיים האלו, מבוססת באמת מתוכי, ולא מהסביבה החיצונית.
ויש בעצם ארבעה עמודים מרכזים שניתן להבחין בהם, כשאני דווקא יוצא לחפש בחיצוני:
– השוואות
– פרפקציוניזם
– ויתור עצמי
– הלקאה עצמית.
מה שכתבתי מתבסס ישירות מהקלטה שעופר לוי מעביר בנושא של בטחון עצמי.
כבר לפני שלוש שנים התחלתי עבודה מאוד אקטיבית על הבטחון העצמי, ושמתי לב איך העניין אצלי של הויתור העצמי תופס מקום מרכזי.
בעבודה שלי הבנתי שחשוב לי לצאת טוב עם הסביבה, אני הרבה פעמים לא משמיע את הדעה שלי, מסכים לעשות דברים שאני לא באמת רוצה, זורם עם דברים שאומרים לי, בלי להגיד לא נחרץ! (בצורה אסרטיבית).
השבוע הבחנתי לזה בצורה מאוד ברורה.
שמתי לב איך אני בשיחת טלפון עם חבר, הגיעו אליו אורחים בהפתעה, והדבר הראשון שאני מרגיש זה לא נעים, שאני מחזיק אותו על הקו. הקטע המצחיק ממש ראיתי זאת, הוא לא נתן לי שום רמז שהוא צריך ללכת אליהם. אבל בדיפולט שלי זה היה לוותר, לא משנה אם היה לי משהו חשוב להגיד או לא. אני ישר אומר קודם לעצמי ובדרך כלל גם לצד השני: ׳אני מרגיש שאתה עסוק, אין בעיה שנדבר מאוחר יותר׳ זה בדרך כלל הדיפולט שלי. אני בוחר בשבילם על חשבוני.
המודעות הזאת נתנה לי עוד פעם הזדמנות לראות בלייב את ההקטנה שלי. לא ממקום של בחירה אמיתית עם הבנה שאני מפריע או משהו כזה (יש מלא מצבים שאני באמת רואה שזה לא זמן מתאים), אלא ממקום של אוטומט.
פירוט התהליך:
אנשים נוספים/אחרים נכנסים לסיטואציה (בדרך כלל זה קשור לאנשים חיצונים) – עולה הרגשה של היסוס שמובילה לחוסר בטחון (הלא נעים להפריע) – ותגובה של אין בעיה נדבר אח״כ. לפעמים זה גם יכול להיות כתגובה בסאבטקסט לא במילים, אלא בירידה בתדר, פתאום עונה בכן או לא, יותר תגובתי וסגור.
מה שכן עודד אותי בכל העניין הזה,
זו להבחין במודעות בלייב, נכון שהמשכתי להקטין את עצמי, וכנראה שיש עוד דרך בהקטנה ובויתור באוטומט. יחד עם זאת המודעות עוזרת לי לייצר את ההפרדה בהזדהות, ואז אולי אפשרות להגיב קצת אחרת או לפחות לשים לב איפה הטריגרים שלי שמביאים אותי לויתור העצמי.
לחיי מודעות לשים לב איפה אני קטן בשביל בעצם לגדול בהמשך.
