בימים האחרונים מצליח לשמור על פרופורציה. הימים עוברים בטוב בחלק גדול מהזמן בתוך כל ההזייה של הטירוף. היום בעודי עושה כמה משימות שיווקיות. התחלתי להרגיש את הלחץ ואת העצבים. התחלתי להרגיש את הדיבור הפנימי שמאשים ובא בטענות.
המשכתי להקשיב לו ואז ראיתי אותו בבירור, ה-׳לא מספיק׳ הגיע לבקר.
אתה לא מספיק עושה.
זה לא נראה מספיק טוב.
התווסף אליו גם החבר של ההכללות: כל הזמן אתה עושה את זה.
ואז פשוט שמתי לב.
שמתי לב לעצבים שיש לי. אתם חושבים שזה עזר? לא בדיוק. אבל עדיין הייתי במודעות וממש שמתי לב לחשיבה שלי. לקח לי איזה ארבע שעות לצאת מזה.
אך היה הבדל גדול מפעם, לא ניסיתי להירגע. נתתי לעצבים, לתסכול, לחוסר סבלנות למרמור מלא מלא מקום ולאט לאט זה התפוגג. אחרי שהילדים הלכו לישון היתה לי שיחת טלפון שנתנה הרבה מאוד אנרגיה. הצלחתי לעזור ולהכווין מישהי עוד שלב בהקשר שיווקי.
בחשיבה מאיפה הטריגר התחיל? יכול להגיד שהציפיות שלי התנגשו עם מבחן המציאות (הפעולות שלי)
