מדי פעם חברים מגיבים לי בפייסוש או בפרטי עם שאלה או הערה בסגנון: אתה לא חייב להתאמץ כל כך, לא נורא אם לא תכתוב כל יום.
החלטתי לכתוב תשובה בעיקר לעצמי, כי לפעמים אני באמת שוכח.
אני כותב לעצמי כל יום:אני כותב בשביל להיות בעיבוד של היום שהיה.
אני כותב בשביל להסיק מסקנות מהדרך שלי.
אני כותב כי זה הפה שלי במקומות שלא הייתי מעז לדבר לעולם.
אני כותב כי זה משחרר אותי. אני כותב כי זה משייף לי את החשיבה.
אני כותב כי זה מעקף לרגש בשבילי.
אני כותב כי זו הדרך להיות מקצוען יותר בעשייה שלי.
אני כותב בשביל שיהיה לי תיעוד למשחק שלי להשיג את הקטעים שחשובים לי.
אני כותב כי זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. אני כותב כי זה עוזר לי לייצר התחייבויות.
אני כותב כי זה עוזר לי לשפר מיומנויות.
אני כותב בשביל ליצור חיבורים.
וכן לפעמים אני גם כותב בשביל לייקים ומחיאות כפיים (לא מעט פעמים). כן אני מסתכל לכמה אנשים הפוסט נחשף ואם הוא עורר מעורבות.
בסופו של דבר אני כותב בשביל להיות בתהליך ולא בתוצאה. אני יודע שבשביל להצליח צריך לעשות פעולות מעבר לנוחות שלי.
אם אני מסוגל לכתוב כל יום לא משנה מה. זה מוכיח לי שאני בכיוון הנכון והכתיבה משמשת לי סוג של עוגן במשחק שאני צועד בו.
לחיי העוגן שיאפשר לכם להיות בתהליך ולא בתוצאה
