שמעתי הבוקר פודקאסט שנקרא ׳Market `shift׳ של אפרת פניגזון ואליהב אללוף/
דיברו שם על אמנים שהיצירות והייחודיות שלהם, גורמת להם להיות שם נודע בעולם האמנות.
דיברו על כל מיני נושאים.
ואז אליהב אללוף נתן הערה, על פניו נשמעת רגילה וסתמית אך המון עומק טמון בתוכה.
׳תמכרו למי שרוצה אותכם, לא למי שצריך׳
זה גם מסתדר לי מעולה עם מוזה, כי אנחנו מוכרים חוויות רק לאנשים שרוצים. לא באמת צריך את מה שאנחנו מציעים.
למרות שאני תמיד אומר, שאני מאמין ביותר שממש צריך את מוזה. כי מה שזה יכול לתת לנו בתחומי החיים לא ניתן למדוד.
מעתיק סיכום קצר שעשיתי על הפודקאסט שלהם.
כמה שאני אוהב שיווק.
וכמה אני אוהב שלוקחים את זה לעולם האמנות, היצירה.
לדעתי היום הכישרון זה 15% ובשביל באמת להצליח צריך להיות איש שיווק והרבה פעמים איש עסקים.
ואחד הדברים זה ההבנה, שלהיות אמן זה טוב ויפה אבל בשביל שהאמנות תיגע באנשים נוספים חוץ מהסביבה הקרובה שלך צריך לעשות פעילות נוספת.
זה לא רע לדעתי, אמנים הרבה פעמים מפחדים מהמילה ממוסחר.
מצד שני יש חוקים במשחק. אמנים יכולים לבחור אל לשחק או לא.
רק אם בוחרים שלא – אל תתלוננו שלא צורכים את האמנות שלכם.
דברים שלקחתי מהפודקאסט:
– שיווק, שיווק, שיווק.
– לספר סיפור נוסף של היצירה, או דרך היצירה.
– פרובוקציה יכולה לעבוד, כל עוד משולבת שם אותנטיות ענקית של היוצר.
– שאין מנהל עובדות מסיבה מסויימת.
– שקול אישי ביצירה חשוב.
– שלבוא מעולם הפרסום יכול לעזור.
– שמחיר מספר סיפור גדול.
– שאנחנו רוצים שאנשים ירצו אותנו ולא יצטרכו.
– כמה חשוב להיות מותג אישי
– פיתוח קהילה של אנשים שמחזיקים ממך ולשמור אותם במתח בין יצירה ליצירה- לנסות להפתיע אותם
