כבר שבועות אני מחכה לרגע הזה.
אני כל כך רציתי לפרסם שהגעתי לרגע הזה.
הנה! הרגע הגיע ואני מחפש מה לכתוב, איך לספר?
ומה שקורה במקום, זה שאני לא מפרסם ויוצא עם זה לאור.
לא רוצה לעשות ספויילר אז לא אספר על הרגע. רק יכול להגיד שבימים הקרובים אכתוב על זה.
הנקודה שכן חשוב לי להתעכב עליה. שמרוב הרצון שלנו לעיתוי המושלם או לפוסט שיהיה סופר חגיגי ויוביל למעורבות גבוהה, הרי חיכיתי כל כך הרבה זמן לרגע הזה…
בסוף מה שקורה בפועל זה מעצור. אני לא כותב בכלל ודוחה ודוחה וזה יכול להפוך כבר ללא רלוונטי.
במקרים כאלו צריך להזכיר לעצמי שתמיד עדיף לעשות, מאשר לתכנן, לחשוב יותר מדי. עדיף עשייה לא טובה, מאפס עשייה כי ככה ניתנת לנו אפשרות ללמוד, ורק דרך המחשבות יש לנו גם אפס למידה.
