בימים האחרונים אני מלא מחשבות, ותקופה קצת ירודה מבחינת אנרגיה (אל דאגה, יש סיבה טובה לכך) וחשבתי על זה כמה קל זה ישר ללכת החוצה ולדבר על אנשים אחרים, למצוא בהם פגמים במקום להתמודד ולהרגיש את מה שעובר עלינו. לשים לב לניואנסינים, מתי אנחנו מרגישים, טריגרים במהלך היום, איך התגובה והאנרגיה שלנו, אולי לשאול למה? ולקחת אחריות.
זה מביא אותי לחשוב על הסיפוק בלרכל ועד כמה המשחק האמיתי הוא לנסות כמה שיותר (בואו נהייה מציאותים וכנים) כן להחזיר את המיקוד אל עצמנו, בחרא שלנו, בכאב שלנו. לטווח הקצר זה בטוח פחות כיף, בטווח הארוך יש מצב שהשתלם ממש.
