הראש עובד בסרטים, מה כבר יש לחדש מה כבר יש להגיד, עולה רעיון – לא מספיק טוב, דוחה ודוחה את הפוסט ואז מגיע הסרטון של Yael Sharir והכל מתחבר ברגע.
מאחל לעצמי שנה של עשייה במנות סופר קטנות.
מנות קטנות של אומץ.
מנות קטנות של השתדלות להיות כמה שיותר טוב, לעצמי ולסביבה.
מנות קטנות של מאמץ.
מנות קטנות של זמן לדברים שחשובים לי.
ומנות גדולות של רגש ומודעות לרגש. להרגיש כאב, להרגיש פחד להרגיש חוסר בטחון, להרגיש בושה.
לא לנסות ישר לברוח ולחפש את השיטה שתרפא אותי.
להשתדל להבין יותר ויותר מי אני, ומה יש מתחת לכל הקליפות שבתוכי.
להרגיש גם את החרא, הקושי, וכל החרטוטים שעולים בי.
להקשיב להם.
ולראות אם מתאים לי לקבל אותם, ולהבין (וזה דבר חדש שאני לומד) להבין שיש מצב שהם בכלל לא מי שאני אלא רק חלק שבי או דמות שבי (עדיין משחק עם הגישה)
ולכולנו מאחל להיות מי שאנחנו, להקשיב לפחות חדשות רעות.
לשים לב לטוב שבנו ובסביבה שלנו, ולהיות מוקפים באנשים שעושים לנו טוב.
יעל את על אנושית, ובביצוע אחד שלך הצלחת לחבר לי את כל הנקודות ובעיקר את האומץ לכתוב שנה טובה.
