מה עשיתי כשנתקעתי באמצע פוסט?

מדי יום אני כותב פוסט יומי,
בדרך כלל זה גם בסוף היום בשעות הלילה.
לפעמים זורם יותר, לפעמים פחות, ולפעמים נתקע. אך עדיין רוצה לשחרר פוסט יומי.

אז מה אני עושה?

אז לפני שעונה, אהיה כמו פולני טוב ואתנצל. אני לא מתיימר להבין משהו בכתיבה, וכמו בהשקעות בשוק ההון זו לא עצה, אלא שיתוף.
אז ככה…

באמונה שלי אני מעדיף עשייה, על פני תקיעות (או מושלמות) אני מעדיף שיצא משהו גולמי מאשר בכלל לא (כמובן יש לזה סייגים, אבל ברוב המוחלט של הפעמים)
ומכיוון שפוסט יומי מבחינתי זה לא שמיים וארץ, ואני לא לוקח את עצמי יותר מדי ברצינות יש לי אפשרות יותר לזרום עם עצמי.
עכשיו…כשהייתי כותב רק בבלוג בלי להעתיק לפייסבוק הייתי כותב דברים סופר סופר גולמיים ולפעמים גיבובי משפטים. פה מרגיש שיש לי טיפה אחריות נוספת, כי אנשים נוספים רואים חוץ ממני וההורים שלי.

לכן הפתרון שלי הוא לכתוב על התהליך, ועל התקיעות. דבר שהרבה פעמים פותח את זרם הכתיבה לחידוד הפוסט המקורי (לפעמים גם אמחק את התהליך שכתבתי ואחזור לנעול את הפוסט בלי הסחות דעת).

משתף אתכם בפוסט ראשון שנתקעתי, שחררתי ,וכתבתי פוסט מס׳ 2׳ נתקעתי גם שם, והחלטתי לכתוב את הפוסט הזה, על שניהם.

היו לי שני רעיונות שממש רציתי לזקק אבל…
קבלו גולמיות לשמה.

פוסט 1:

איך להיות אנשים שעושים?

אז כמו שאתם מכירים אותי אני לא חושב שיש תשובה קסם,ובטח לא אני אתן אותה בפוסט קצר. (מוזמנים להקליד בגוגל בטח תקבלו כמה תשובות)
אבל כן אתן רגע דעה בקטנה ממש.
אני חושב שבמרבית הזמן זה לא הקטע אם אנחנו עושים או לא, זה תיאום הציפיות שלנו עם העשייה שלנו.

פוסט 2:

הקשר

המצב במדינה שלנו חרא.
המצב במדינה שלנו מדהים.
אנשים במדינה פה מושחתים .

אחד הדברים שהשתדרגו אצלי בחודשים האחרונים זה העניין של ההקשר שאני עושה לסיטואציות בחיים שלי.
לדעתי ברגע שמוסיפים מודעות לחיים, ניתנת לנו אפשרות ללחוץ על הקלאצ׳ ובעצם להפריד את האוטומט של התגובה אבל לפני זה יש לנו אפשרות לייצר הפרדה בהזדהות ולראות את הדברים כפי שהם.

נ.ב
לחיי כתיבה עם קצת פחות רצינות עצמית.

נ.ב.ב
דרך מעניינת שנחשפתי במוזה לשחרר את ה-נ.ב הראשון.
לכתוב במכוון טקסט חרא. (עצה של Shai Amit – שי עמית)