את כיפור האחרון ניצלתי בסיום אחד הספרים המשמעותיים ביותר שקראתי.
זו כותרת קצת בומבסטית, אבל הספר מתלבש לי על גישה שאני משתדל לפנים וליישם יותר ויותר בחודשים האחרונים.
הספר נקרא ׳ארץ חדשה׳ של אקהרט טולה והוא מדבר בעיקר על האגו שלנו, ואיך אנחנו יכולים לצמצם אותו.
חשוב לי להדגיש זה לא מהספרים עם הוראות ההפעלה, ומה צריך לעשות בשביל להתגבר על האגו.
אקהרט נותן זויות לסיטואציות בחיים ונותן כניסה למערכת ההפעלה של האגו ולמה הוא רוצה להיות כל כך דומיננטי בחיים שלנו.
בגדול מה שאקהרט טוען זה שמודעות ונוכחות לרגע הזה המפתח שלנו להגיע לחיים של קבלה, הנאה והתלהבות. טוען שלא צריך לרצות לעשות שום דבר מיוחד כי ברגע שהרצון נכנס אז האגו תופס תפקיד.
כנראה אצטרך עוד כמה פוסטים להתייחס לנקודות של הספר. מה שכן החלטתי שאחד המיקודים שלי המרכזיים לשנה הקרובה.
להתמקד בלהיות מודע ונוכח לשים לב לנשימה שלי, להיות במודעות למחשבות שעולות לי עם כמה שפחות ביקורת ושיפוטיות, להסתכל כצופה מהצד על המחשבות, הרגשות, תחושות.
השינוי שאני עושה זה בעצם בדרך, מהמקום שהמטרה שלי היתה להגיע ליעדים מסויימים. לחזור ולהתמקד כמה שיותר ברגע הזה כי הדבר שאני מתחבר למה שאקהרט טוען, בסופו של דבר כל הדברים קורים ברגע הזה.
לחיי הרגע הזה, ולמודעות לרגע מרגיש שזה יכול להיות השורשים לדברים האחרים בחיים שלי.
לקבל, לקבל, לקבל את הרגע כפי שהוא – זו אמנות ששווה לשחק איתה.
