מפחד להצלחה – המסלול של ילד בן 4

ברמת ישי המקום בו אני גר הקימו גן חדש.
המתקן המרכזי הוא חצובת ברזל המתנוססת לגובה 15 מ׳ (אל תפסו אותי במילה) ממנה יש שתי מגלשות בשני גבהים שונים.
בשביל להגיע למגלשות צריך לטפס בסולם ברזל בצורת בננה ואז על סולם חבלים.
בפעם הראשונה שהגענו לגן הייתי עם אריאל בת שנה ושמונה ואיתמר בן 4.
איתמר התחיל להעלות ונתקע בחלק הראשון של הטיפוס למגלשות. מכיוון שהייתי עם אריאל התקשתי לעזור לו, והוא ירד מבואס ובפחד על כך שלא הצליח, ורצה פשוט ללכת הביתה.
הסברתי לו שזה מובן לגמרי לפעם ראשונה, ובפעם הבאה אבוא רק איתו ואעלה ביחד איתו עד שירגיש בטוח.
הבוקר הלכנו לגן, בהתחלה איתמר התלהב, כשהתקרבנו לחלק של הסולם חבלים איתמר ניסה קצת, התחיל לבכות ואמר שהוא מפחד. הסברתי לו שזה מובן לגמרי ואני מחזיק אותו. אפשר לנוח ואפשר גם לרדת קצת ולנסות שוב עוד מעט. אכן זה מה שעשינו. נחנו וניסינו שוב, הפעם התקדם עוד כמה צעדים על סולם החבלים ועוד פעם אותו תרחיש.
ירדנו, נחנו ועלינו שוב. אחרי קרוב לחצי שעה של נסיונות איתמר הצליח להגיע למגלשה הראשונה כולו בהתלהבות, נראה לי אני אפילו יותר, וניסינו עוד הפעם. הפעם השנייה גם היתה מפחידה ואיטית ביותר אך בסוף איתמר הצליח.
אחרי 4 פעמים שעליתי מאחוריו, שבפעם האחרונה גם המשכנו בטיפוס למגלשה הגבוהה ביותר. איתמר כבר יש מספיק בטחון להעלות לבד.

כמה תובנות שעלו לי היום:

1. אם יש לך מישהו מאחוריך שמחזיק לך את היד יהיה לך הרבה יותר קל להתגבר על הפחד.
2. הזמן לא משחק תפקיד. גם אם זה היה לוקח שעתיים לפעם הראשונה, עכשיו ככל שהוא יעשה יותר פעמים המהירות והזמן ישתפר מה שחשוב זה לעשות גם עם פחד.
3. הפחד מוסיף על המאמץ הפיזי – בהתחלה איתמר התעייף מאוד וככל שהביטחון שלו עלה, ככה גם הקלות הפיזית השתפרה.
4. בשעתיים ממצב של פחד וחוסר יכולת להעלות על המתקן לבד, איתמר עלה מס׳ רב של פעמים לבד.