הבוקר היתה לי שיחה בהקשר למיקוד מקצועי,ועסקי שאני עובר.
במהלך השיחה העליתי את הנקודה שעומק קשה מאוד למכור, וכתוצאה מזה קשה לנו לקנות.
עכשיו בואו, בסופו של דבר אם רוצים להרגיש משהו בחיים האלו, העומק הוא חלק משמעותי מאוד מזה.
באני מאמין שלי בשביל לכרות את המשמעות הכל כך מדוברת בחיים, אין ברירה להגיע לעומק בעצמי. לגלות את הנתיב, או אפילו לסלול את הנתיב שעוזר לגלות מי אני באמת. לחצוב את המנהרה שתאפשר להרגיש מוגן בעולם של כולנו, שתתן את הבטחון לבטא את מי שאני על אמת.
בדרך שלי אני מזכיר לעצמי כמה אני בהכרת תודה לכתיבה ולפייסבוק.
איך מצאתי פה נוסף בגיל 34 לבטא את מי שאני.
בקצב שלי, בדרך שלי. פתאום הרגשתי יכולת לבטא דברים שכל חיי חשתי בושה כלפיהם. עדיין יש בי מלא בושה בעולם האמיתי שבכתיבה ובפייסבוק זה פשוט נעלם.
התובנות שיוצאות מהכתיבה, תהליכי ההתובננות והמודעות שאני מאפשר לעצמי אלו עומקים שיכולים להיות מפחידים מאוד.
זו בדיוק הסיבה שאני חושב שזה לא מכיר, כי מי רוצה לקנות משהו מפחיד?
אבל אלו שכן מוכנים לקנות, ואדבר דווקא על עצמי. אחד שקנה את העומק, את הסבלנות לתהליכים, את הקושי שבדרך, את האתגרים, את השאלות, את המוכנות לשלם מחיר בשביל להגיע לשקט מסויים בראש, לבטחון מסויים בעצמי.
אז למכור את העומק אני עוד מנסה להבין איך ניתן לעשות.
בינתיים אני מסתפק בלקנות אותו לעצמי.