היום ניצלתי את השבת למנוחה טוטאלית.
לא עשיתי שום דבר שקשור לעיסוקים שלי.
צפיתי בשלושה סרטים ברצף.
התחלתי ספר חדש (שלא הצלחתי להתחבר) אז עברתי לספר אחר, על תוקפת השואה. לא רגיל לקרוא ספרים שמספרים סיפורים אישיים מהשואה, אך אין ספק שזה מכניס לפרופוציה וגם הוא מספר על היותו כילד בן 5. כל הזמן חושב על איתמר שכיום באותו גיל, זה עוד יותר ממחיש את האימה שם.
בכל אופן, גם עם ספר כזה עדיין הייתי במנוחה. פחות פייסבוק, פחות וואטסאפ.
לא לעשות כלום!
זה עדיין מוזר, אבל יש שבת שהילדים אצל אוסי, מצב שעדיין מתרגל אליו.
נ.ב
מתחיל לשים לב עד כמה מנוחה זה דבר שזר לי.