הקונפליקט שבי.
מצד אחד חשוב לי מאוד להגיע להכנסה מסויימת שאני יודע שתאפשר לי חופש בחירה (אני גם מאמין שאגיע לשם)
מצד שני אני מבין כיום שזה כבר לא המדד שלי להצלחה.
ופה נוצר הקונפיליקט כי אני עדיין רוצה את שניהם.
אני כיום גם מבין שניתן להשיג את שניהם ושהקונפליקט ייפתר (לפחות זה מה שמספר לעצמי)
אבל עדיין מרגיש שכל עוד לא הגעתי ליעד הכלכלי שלי, עדיין לא הצלחתי.
למרות שאני מרגיש טוב מאוד עם העשייה שלי, והשבוע שלי בנוי עם המון משמעות מהקטעים שחשובים לי.
מה שאני שם לב זה איך הטמיעו בנו את האלמנט הכלכלי, ואיזה מחיר מטורף אנחנו מוכנים לשלם בשביל להראות את ההצלחה הזאת ברמה החומרית.
והעניין שזה מביא להשתעבדות שרוב השבוע אנחנו עובדים בעבודות שלא באמת רוצים רק בשביל לממן לעצמנו את אורח החיים, שיש מצב חלק גדול ממנו זה לנסות להמתיק את רוב הזמן שאנחנו לא בסיפוק.
מה גם שבדרך כלל זה לא באמת ממתיק כי עדיין משהו בתוכנו לא שלם שם.
ואז אנחנו בעצם מסתובבים בקרוסלה של החיים מבלי שינוי.
המשחק שלי כיום הוא יותר זה. להגיד את התודה בזמן הזה, ולהרגיש כבר עכשיו את ההרגשה הטובה גם לפני שיש לי. ומעבר לזה, להבין את מערכת ההפעלה שלי. לדעת מה המחיר שאני מוכן לשלם בשביל להיות עם הכנסה מסויימת וגם לדעת מה המספר שאני צריך לחיות את החיים שלי. וגם לפני כמה שנים היה לי מספר, העניין שאז הוא היה לא באמת שלי. כיום אני כבר מתחיל להבין מה עושה לי טוב? מה חשוב? מה הכרח? ויש לי מספר שמשקף את הקטעים שלי.
לחיי מדד הצלחה של להרגיש טוב!
ברור שכסף זה חשוב. ואני דווקא מהאנשים שמאוד בעדו וחושב שהוא יכול לעשות דברים מופלאים. אלא שבדרך להשיג אותו נשים לב שאנחנו מכויילים בעשייה של טוב לעצמנו, וגם לסביבה שלנו. שהמטרה לא מקלקת את הדרך.
