מנסה למצוא את המילים למה שקורה בשבועות האחרונים מאז שחזרנו למציאות הפיזית.
ימים גדושים בעשייה של דברים גדולים.
תכנון, צמצום, מיקוד הכל לידי דיוק של העשייה.
ככל שהזמן עובר אני מבין את כמה לגדל סבלנות זה כל כך חשוב. עד כמה חשוב שאבין שיש תהליכי הבשלה. אני יכול לרצות הרבה דברים, אבל כל עוד לא הגעתי לבשלות זה לא יעזור לרצון שלי. מתי כספי כתב: ״אי אפשר להגיד לצ׳יפס על האש – נו״ כנראה הבין דבר או שניים בתהליכים.
במוזה אנחנו עובדים על להיות הרבה יותר טובים, מדוייקים, לתת ערך, להיות מסודרים, לחשוב על להפתיע.
ובכלל איך להעלות לרמה הבאה בלספר את הבשורה של מוסיקה ויצירה וכמה היא משנה חיים.
בנוסף חזרנו למופעים הפרונטלים.
מוכר את אחד המופעים השווים שיש כיום, וזאת התרגשות גדולה כל כך לחזור לעולם הפיזי.
בנוסף בהוצאה לפועל,
מלווה פרוייקט סופר סופר משמעותי בעולם החינוך בגילאים הצעירים.
וכמובן הילדים החמודים שהיה לי איתם אחר הצהריים של חמידות שיא.
לפעמים אני מופתע מפרצי חמידות שבאים מהם, ומאהבה ללא תנאי שהם יודעים להעניק בהכי טבעי שבעולם.
לחיי דברים משמעותיים, וסבלנות להגיע אליהם, ושאף אחד לא יבלבל אתכם שזה קל.
