השנה האחרונה היתה מהמורכבות שידעתי.
בגדול קרו שני דברים:
1. נפרדתי מאוסי.
2. קורונה.
בתוך כל זה יש עוד תתי סעיפים שיכולים למלא דפים רבים.
למרות כל הדפים אני לא מאלה שרוצים לחזור לשגרה. מאמין שיש פה מצב נתון שמחייב לפעול בצורה מסויימת. יש לי נטייה לרצות את הנוסטלגיה. סטייל פעם היו יותר ערכים, יותר תקשרו אחד עם השנייה ועוד ועוד.
ויכול להיות שזה נכון או לא, זה כבר דיון לפוסט אחר. הנקודה שלפעמים קל לפספס שזה המצב! וברגע שאבין שזה יכול להיות נחמד להיות נוסטלגי, ואולי לפעמים זה חשוב, בתכל׳ס שווה להמיר את האנרגיה ואת הזמן להיות ברגע הזה.
אחד הדברים המשמעותיים שקרו אצלי בשנה האחרונה זו יכולת טובה יותר להסתגל, ולהבין שזה המצב! ולהיות ברגע הזה כפי שהוא.
וכשאני מצליח, ההרגשה מתחילה להיות קצת טובה יותר (בהתחלה לוקח הרבה זמן) אבל עם הזמן זה מגיע.
ולמזלי שני הדברים העצומים האלו קרו בזמן שאני במסגרת של התפתחות אישית. בתהליך של התבוננות פנימית, ועבודה עצמית ברמה יומיומית. דבר שעזר לי לתמוך במורכבות.
בנוסף חשוב לציין שהיתה לי שנה לא רעה בכלל אפילו שנה טובה של דיוק עצמי ופריצות דרך. אני יודע שזה זמן לא טוב להגיד שטוב לך. וכמובן עצם זה שאני פולני עוד יותר מקשה, אז אסייג: בחלק גדול מהזמן טוב לי ואפילו ממש טוב לי.
אבל זו לא מטרת הפוסט, מטרת הפוסט זה לאחל לעצמי משהו.
אני מאחל לעצמי להיות אנוכי אבל לא מהמקום המוכר.
אלא דווקא מהכיוון השני.
כל כך קל להסתכל על אחרים ולהשוות. זה אוטומט מאוד נפוץ (לפחות אצלי) והרבה פעמים בשביל שיהיה לנו קל יותר להכיל את ההשוואה אנחנו מתחילים תהליך של הנמכה (הקרדיט לביטוי שמור לרן שריג) ההנמכה יכולה להיות ע״י סיפורים שאנחנו ממציאים לעצמנו אבל יש דבר הרבה יותר מזיק.
סיפורים שאנחנו ממציאים ביחד עם אחרים. אנחנו הופכים להיות סוג של פרשננו לענייני אותו בנאדם (עוד פעם קרדיט לרן) וביחד עם הסביבה אנחנו עושים זאת. בדרך כלל עם דיבור נגוע (מה שקוראים אותו רכילות).
ומה קורה כשהבנאדם לידנו? פתאום אנחנו הופכים להיות סוג של טוני רובינס.
וחושבים איך לתקן אותו? נותנים לו עצות, לפעמים גם נותנים הוראות (חושבים שהוא איזה רובוט שעוד לא המציאו בסין ואולי יש לנו אפשרות לעשות אקזיט על הרובוט הראשון)
אז אני אומר בואו נהייה קצת יותר אנוכיים ונלחץ על כפתור הסלפי בטלפון ונתרכז בנו.
נהייה קודם פרשננו לענייני עצמנו!
ניקח קצת אחריות (אולי הרבה) על מי שאנחנו. ואז נגלה שאם נתרכז קצת יותר במי שאנחנו וננסה להיות קצת יותר טובים כלפי עצמנו.
דווקא האנוכיות הזאת יכולה להוליד חוסר אנוכיות אצל הסביבה הקרובה שלנו.
