אחד מהעקרונות המרכזים שתפסו אותי ומצליחים לתת לי שקט בעולם ההתפתחות האישית. זו היכולת להיות בחרא. עכשיו, בואו, יכולת זו מילה מוגזמת לחלוטין.אבל מה שכן העניין זה לבחור באפשרות לשהות לצידו מבלי לנסות להוריד את המים (מצטער על התיאור). כל כך הרבה פעמים בעבר ניסיתי להימנע ממנו, או ישר לנסות להעלים אותו, מה שלא עבד בכלל, ההפך, רק הנכיח אותו יותר ויותר.
היכולת שלי להכיל מצבים פחות מגניבים בחיים, מצבים שהשיניים חורקות לנוכח משקולות שנתפסות בגוף.
היכולת להיות במודעות ולראות את המצב ממבט על, לנסות להבין אם יש שיעור כלשהו שהסיטאציה באה להראות (לפעמים גם סיטואציות שמרגיש שבעל הבית באמת השתגע ?).
היכולת להרגיש: עצב, כעס, תסכול, בושה.
ודווקא במקומות האלו בזמן שאני מרגיש את הרגשות הללו בלי לנסות לשנות אותם, דווקא שם מתחיל הקסם.
גיליתי שזה מקצר לי את השהות במרחב של החרא.
ויותר חשוב, זה גם גורם לי להרגיש בצורה משמעותית את הרגשות בתדר גבוה כמו: שמחה, סיפוק, משמעות, אהבה, חיבור כל מיני מילים גדולות, שנוחתות אל הקרקע ברגעים קטנטנים.
לחיי היכולת להיות בחרא ובאופן כללי להרגישששש
