בא לי לכתוב
אבל מה זה חשוף מדי.
אבל מה זה משעמם.
אבל מה כבר כתבתי על זה.
אבל מה זה לא מדוייק.
אבל מה זה יותר מדי דברים.
אבל מה יש לי רק את הרעיון.
אבל מה כבר אחרים כתבו על זה.
אבל מה זה לא מספיק…
סבבה
אז לא אכתוב!
5 דברים שאני מודה עליהם:
- על ששמעתי שיר טוב של אסתי – עושה לי הרגשה טובה.
- על שהצלחתי להרגיש ולצאת ממצב רוח של עצבים – נכנסתי לדמות ניסיתי לראיין אותה ולהבין למה היא באה אליי. עזר לי לצאת עצם המודעות.
- כתבתי פוסט שאהבתי – אהבתי את הרעיון של הפוסט, הרגשתי יצירתי.
- כתבתי אחריו ישר עוד פוסט בלי לחשוב יותר מדי – הורדתי את הרגש של לא נעים.
- על השמיעה שלי – רוצה להודות גם על הדברים שעל פניו בנאלים.
