מכירים את זה שהבטן מדברת?
אז כזה. (אם לא, זרמו רגע).
הערב הבטן דיברה אליי, כן כן – דיברה. העניין שהבטן לא בדיוק מדברת בשפה שלנו. היא לא משתמשת במילים כמו: כן. לא. אל! אני מפחדת. אני טועה. אתה צודק!
אולי אפילו אפשר להגיד שהיא אילמת. אבל, וזה אבל גדול, היא מדברת בשפה שאתה מרגיש משהו ואתה לא בדיוק יודע מה.
אני חושב שהעניין ותוך כדי הכתיבה פה, אני מעבד זאת. שקודם כל זה עניין של הקשבה. ככל שאלמד להקשיב יותר טוב לבטן ככה אבין יותר את השפה שלה. האתגר פה, זה לסמוך על כך שבאמת הבנתי את השפה.
אני מרגיש שאני קצת לא ברור, אז אמשיך לנסות לחדד.
הבטן שלנו יודעת את התשובה. אני חושב שאם זאת נקודת המוצא שלנו זה דבר ממש טוב. כי אז אני יכול לסמוך עליה, ואם אני יכול לסמוך עליה אז כבר יש לי בטחון עצמי מסוים, ובטחון עצמי מייצר בסופו של דבר שקט פנימי (במה שעובד לי).
יותר מזה, גם אם אני עושה טעות אבל זה הקו המנחה שלי, זה עדיין יכול לשרת אותי, כי אני יודע שהקשבתי לה והיא משקפת את מי שאני באמת.
הבטן שלי יודעת מהר מאוד לתת תשובה ברגע שתרגלנו את ההקשבה אליה.
הבטן שלי יודעת לשכלל מרכיבים מאוד עמוקים כמו: סט הערכים, האמונות, נסיון עבר, אינטליגנציה רגשית ומניח עוד כמה דברים, ולתת לי פלט ברגע האמת מול הסיטואציה שמולה אני נמצא.
חוזר לכך שהערב הבטן דיברה אליי. מה שהיה שונה, שהערב הקשבתי לה וראיתי איך היא כל הזמן חוזרת על המסר.
זה לא מתאים
זה לא מתאים
זה לא מתאים
כמובן לא במילים הללו אבל זה התרגום שבחרתי לעשות.
הפעם אני בוחר להקשיב לה ולתת לה אמון.
עכשיו מה שנותר לי, זה לקבל את האומץ ולמצוא את הדרך לתקשר את ההחלטה בעולם האמיתי.
נ.ב
לעוקבים החדשים שלי.
אל דאגה, זה בהקשר של מוזה ?
נ.ב.ב
הכותרת על משקל Ted Talk הרגשתי צורך לכתוב זאת, ואם אהיה כנה מתלהב מעצמי מהמשקל, אז זרמווו.
