היום של הלמטה

יש את הימים האלו שפתאום חוסר הבטחון מבצבץ.
אני מתחיל לשאול את עצמי קצת שאלות קשות.
האמונה קצת יורדת.

זה גם לא הימים של השחור.
אלא פשוט האוויר קצת ירד ותחושה מבעוסה קצת מגיעה.
אז כן משתמש בכלי של הכתיבה, להציף את זה להרגיש את זה. לדעת שזה חלק מהתהליך של הטיפוס.
להרגיש את זה בחזה, לנשום את זה עם הקשבה פנימית.

אז כן לחיי היכולת להכיל ימים כאלו בלי דרמה מיותרת.
פשוט להרגיש.

נ.ב
מופתע כל פעם מחדש כמה הכלי של הכתיבה משמעותי, ואיך כבר בנ.ב האופטימיות מתחילה לחזור. ועצם השיתוף וההצפה של זה בכתב מביא פתאם קצת את הלמעלה.