הכרת תודה

אחד הדברים שעשו לי שינוי משמעותי מאוד בהרגשה שלי עם עצמי היה הכנסת ההרגל של הכרת תודה.
חמישה משפטים.
לפעמים זה הדברים הפשוטים ביותר כמו יכולת ללכת או להזיז את הזרת.
ולפעמים זה אירוע משמעותי.
כל יום כותב אותם במחברת לפני השינה.

יש לפעמים את הציפייה שבשביל להגיע לסיפוק ,משמעות ומילים גדולות אנחנו צריכים לעבור מסעות גדולים, ולהגיע להישגים גדולים ורק אז.
ככל שאני משקיע יותר בהתפתחות אישית לאט לאט אני מפנים שזה הקטנות, והשגרה שלנו.
וכמה זה לא מובן מאליו כל מה שקורה לנו.

אני כותב את הטקסט הזה גם לעצמי, למרות שהוא נשמע קלישאתי כי מדי פעם אני עדיין שוכח זאת למרות הטקס.
הכרת התודה נותנת לי עוגן למה חשוב באמת.
האם זה גורם לי להרגיש טוב כל הזמן?
ברור שלא!
האם אני רוצה להרגיש טוב כל הזמן?
גם לא.

האם אני כן רוצה להרגיש טוב יותר עם עצמי?
ברור שכן!
וזה אחד הכלים הזמינים והפרקטים ביותר שמצאתי.

נ.ב
לדעתי ההצלחה בהתמדה של זה.
להתייחס דווקא לדברים שנראים הכי סתמיים ולא משמעותיים ולכתוב אותם.
וגם לדמיין שמחר חס וחלילה הייתם על כיסא גלגלים האם הדברים האלו היו סתמיים?
בשבילי זה המבחן.