בחודשים האחרונים עשינו חידוד, ודייקנו את מוזה עוד כמה שלבים.
הבנו מה הקטע שלנו באמת.
אחרי ארבע שנים עם מאות בוגרים. הבנו כמה יצירה משמעותית בחיים.
מי שבוחר להכניס לחייו יצירה מקבל גישה לעולם פנימי ומסאג׳ לנפש.
אפילו מצאנו לזה גם הקשרים לעולם העסקים, האירגונים ועולמות שעל פניו עם מדדים אחרים של רווח והפסד הרבה פעמים.
בשנתיים וחצי האחרונות אני כותב כל יום פוסט.
יש לי בלוג שנקרא ׳המשחק שלי׳ (אם אתם קוראים פה אז אתם מכירים) ששם אני מראה את הדרך שלי לעבר הקטעים שלי (בחרתי להסתכל על זה כמשחק).
והכובע המרכזי שלי הוא ׳מוזה הבית של המוזיקה והיצירה׳.
לפני מספר שבועות התחלנו במוזה משחק חדש. להפיץ את המוזיקה בדרך חדשה, דרך ׳קומזיץ – מנגנים יחד בגיטרה׳. זה שיתוף פעולה ביחד עם ירון מיטלמן שבו מטרת העל שלנו שתשלבו עוד רובד של כיף ורוגע אל שגרת חייכם דרך נגינה בגיטרה.
והשלב השני זה להרחיב זאת למעגלים נוספים של יצירה ומוזיקה.
למה אני כותב זאת?
אחד מהדברים שגיליתי על עצמי שלפעמים בשביל לייצר לעצמי מוטיבציה אני צריך לייצר התחייבויות לאחרים בשביל לעמוד במצב של לא נעים לאכזב או לא לעמוד במילה ואז זה מביא אותי לעשייה מרובה.
ולכן החלטתי לשתף גם מספר!
יש מצב שזה ייקח לנו שנה, חמש שנים או עשר שנים. ובשקט בשקט לעצמי אני מאחל לנו שגם יהיו הרבה הרבה יותר.
אני מזמין אתכם להמשיך לעקוב אחרי ׳המשחק שלי׳ איך אני הולך להגיע לשם?
המטרה שלי היא הדרך לשם, המספר מבחינתי הוא כוכב הצפון בלבד.
אני חושב עם עצמי איך אני יכול לשתף אתכם במאחורי הקלעים?
מהלכים שאני עושה, רעיונות שעולים, כלים שאני משתמש, תובנות מהתהליך.
אז יאללה!
ממשיכים עם פעולות קטנות במטרה להגיע ללב של אותם אנשים על מנת שיתחילו לשלב מוזיקה ויצירה בתוך שגרת חייהם.
ולהעניק חממות שבתוכן מאפשרים לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת.
נ.ב
הסיבה שאני קופץ מאנחנו לאני.
כי יש לי שותפה בלתי רגילה למשחק ולדרך הזאת ושמה אוסי.
