אז הגיע יום ראשון.
והבוקר נפתח בפגישה במוזה עם אוסי על קידום עניינים מוזאיים.
מלבד זאת, הייתי קצת בעצלתיים. אולי הדיוק זה לא עצלתיים, אבל כן לוקח לי זמן רגע בראשן להניע ולהיכנס לעניינים.
כמובן גם זמן מכירה של אחד המופעים הטובים בארץ.
בנוסף היה לי אחר הצהריים כיפי במיוחד עם טיול שטח באופניים, בשבילים של השדות עם איתמר ואריאל.
ואז מפגש מלא במיקוד במסגרת של עופר לוי.
מביא משם נקודות שעלו שם, ודיברו אליי.
סיבות לתקיעות או לתסכול בחוסר תנועה, ואיך ניתן לנוע לפעולה?
- לפעמים כשאנחנו תקועים אנחנו פשוט צריכים מנוחה.
- 2 סיבות לתקיעות (ברור שיש עוד מלא אבל בהקשר השיח שתיים שעלו)
1. הרחבת התודעה – לא רואים אפשרויות.
2. העלאת התודעה – חושבים על המצב מרמת תודעה נמוכה. - ממקום של תשוקה אנחנו לא נתקעים – נקודה משמעותית ביותר שמאמין בה ממש. בדרך כלל אנחנו פשוט לא רוצים לעשות זאת מספיק, ואנחנו חושבים שאנחנו תקועים, זו לא האמת.
- בלבול בין אני תקוע לבין אני מבשיל (אני צריך את הזמן לטובתי) – דוגמא לשלבים של ילד מתפתח כשהוא לא יודע ללכת אנחנו לא אומרים שהוא תקוע. אלא אנחנו יודעים שסביב גיל שנה קיימת סבירות שיתחיל ועכשיו זה עוד לא השלב, ההבדל שבחיים אנחנו לא תמיד יודעים מתי השלב.
- זה שהתנועה שלנו לא הבשילה לתוצאה, זה לא אומר שאנחנו לא בתנועה.
- כל מה שקשור לפעילות אנושית, הזמן לא ניתן להשוואה. לכל אחד יש זמן הבשלה אחר בהתאם למי שהוא והנקודה בחיים שבה הוא נמצא בה. לזכור שכל אחד ייחודי בפני עצמו ושונה מהאחר ולכן לא ניתן לצפות לקצב התקדמות זהה.
- כשאני לא מצליח לזוז בעצמי, אני צריך לחפש את המבנה שמתאים לי בשביל להתקדם. לדוגמא: לחפש אדם שילווה אותי, מסגרת, סביבה של אנשים, וכו׳
- אנחנו לא בוחרים בינוניות אנחנו נסחפים לבינוניות.
- לבנות הרגל של עבודה פנימית יומית – אצלי זה, 5 דברים שאני מוקיר עליהם תודה בסוף כל יום במחברת.
- השאלה המדוייקת היא לא: האם אני יודע מה אני צריך לעשות? אלא האם אני יודע לשאול מה אני צריך לעשות?
בנוסף פתחתי את השבוע עם קוראסון שוקולד של נדב קינוחים ויחד עם זאת מתחיל להשתפר מאוד בתזונה.
אוכל המון ירקות, המון פירות, המון טחינה.
נ.ב
יאללה שיהיה שבוע טובבב
