לפני כמה ימים הקשבתי לפודקאסט החדש של ברנה בראון Unlockong us', בסיום הפרק אמרתי לעצמי שאני רוצה להקשיב עוד פעם להרצאה שלה בטד של ׳העצמה שבפגיעות׳. זו אחת מחמש ההרצאות הכי נצפות בטד מעל 45 מליון צופים, ויש לכך סיבה. כבר כתבתי שאני מתחבר מאוד לברנה. יש בה כנות רבה, והפגיעות שלה מחברת, גורמת לרצות להקשיב לה.
עשיתי סיכום של כל מיני תובנות שעלו לי מההרצאה.
ברנה פותחת ומספרת שקשרים היא הסיבה שאנחנו כאן. היכולת להרגיש חיבור.
משם ממשיכה לבושה – הבסיס לבושה שאני לא מספיק טוב, שמתחתיה מסתתרת תחושה עזה של פגיעות.
היא מספרת שעניין אותה מאוד לחקור את העניין של הקשרים, ומה יוצר קשר חזק? סיווגה שתי קצוות:
– אנשים שיש להם תחושת ערך
– אנשים שאין להם תחושת ערך
אנשים שכן עם תחושה, חיו באמונה שהם ראויים. והסיבה שאנחנו לא בקשר בגלל שאנחנו מאמינים שאנחנו לא ראויים לקשר.
לאנשים אלו היה גם אומץ. אומץ לספר את סיפורך בלב שלם, היה להם את האומץ לא להיות מושלמים. והיה להם גם חמלה.
לאנשים שחיו בתחושת עך היה גם יכולת להיות עם פגיעות – הם ממש אמצו תחושה של פגיעות, ובאוטומט הופך אותם גם ליפים. כשאתה עם פגיעות אתה יכול לעשות משהו מבלי הבטחה לתוצאה. פגיעות זו נקודת הרתיחה של: שמחה, יצירתיות, שייכות, אהבה, בושה, פחד.
בדרך כלל אנחנו רוצים להשתיק אותה. ובעצם מה שקורה כתוצאה מהשקטה אנחנו גם משתיקים את רגשות השמחה.
בשביל להימנע ממנה אנחנו הופכים את האי ודאי לודאי – כמו דת לפעמים, או מחפשים אנשים שיתנו לנו את התשובות.
וגם אנחנו הופכים למושלם, דברים שלא באמת יכולים לקרות.
בעצם המסר המרכזי שלה, שיש עצמה גדולה בלהיות פגיע וזה הבסיס לקשר חזק. היא לא אומרת זאת על סמך דעה שלה, אלא על סמך מחקר – היא חוקרת. היא אחת שרוצה את ההוכחות לדברים שקורים.
ברמה האישית זה קונספט שאני מתחבר מאוד בשנים האחרונות.
ומרשה לעצמי להיות פגיע יותר ויותר, בעיקר כשאני יודע שזה לא מראה שום חולשה, ההפך זה מראה על אומץ ויכולת להיות כנה עם עצמי.
