שם לב לזמן שלוקח לי להתקרר אחרי שאני מתעצבן.
המטרה שלי לנסות לצמצם אותו.
זהו כתבתי זאת, זה די ברור, די מובן, די הגיוני.
עכשיו נשארה העבודה הקשה של התשומת לב, לדעתי תקשור של העצבים זו הדרך המהירה ביותר, יחד עם זאת למי יש כוח לתקשר בנועם, בבגרות, בהכלה כשיש עצבים.
והתשובה שלי כשאני רגוע שיכולת כזאת תשדרג לי עוד את החיים ותוסיף לי הרבה יותר שקט. כי במקום לחשוב שאני לא רוצה לכעוס וישר רוצה להתקרר, אני אומר דבר אחר: אני רוצה לתקשר את התגובה שלי בצורה נעימה יותר, גם אם אני ממש כועס, מתוסכל או כל דבר אחר.
יאללה עכשיו לעולם האמיתי עם זה
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוקתוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק את המשוואה הזאת קראתי בעמד 262 בספר הרגלים אטומים של ג׳יימס קליר. הלסת נפלה לי.ולמה? המשוואה