חזרה לבסיס

בשבועות האחרונים התרחקתי קצת מהתפתחות אישית.
הפכתי ציני אליה, אמרתי לעצמי אתה עכשיו ממוקד בפעולות. להקשיב להתפתחות אישית זה נחמד אבל בסוף הפעולות הן ההתפתחות האמיתית. ממש דיברתי לעצמי וגם לחלק מהסביבה הקרובה על ההתמקדות שלי בעשייה.
אתמול התחלתי להבין שקצת חירטטתי את עצמי. התפתחות אישית זה לא עכשיו להקשיב להקלטה על בטחון עצמי, תקשורת אפקטיבית, והצבת מטרות.
התפתחות אישית זו גישה לחיים. גם כשאני ממוקד בפעולות, עדיין יש התפתחות אישית.
אבל הבנתי את העניין, מה שבאמת הפריע לי זו לא ההתפחות האישית, אלא אידיאלים שפיתחתי לעצמי וראיתי איך הם דווקא מביאים אותי לחוסר שביעות רצון. ראיתי איך אני נותן לעצמי פחות לגיטימציה לכעוס, להרגיש מתוסכל מדי פעם.
בימים האחרונים החלטתי שאני חוזר לבסיס של התפתחות אישית, דווקא ממקום קצת של הקטנה ופרופורציה. חוזר להרגל של הכרת תודה, מדי ערב כותב 5 דברים גם עם זה הכי סתמי שיש, אני כותב אותם. וגם להחזיר את המודעות לרגע הזה, אם זה בפקק, אם זה בשטיפת ידיים, אם זה בחיוך של איתמר ואריאל.