התלבטתי אם לכתוב זאת בהקשר של ביקורת על אנשים. ואם זה בזבוז זמן, ואולי דווקא להתמקד בדברים חיוביים. אבל דווקא בגלל זה רציתי לכתוב. לא מהמקום של הביקורת אלא ממקום של מודעות מה מפריע לי, ולמה זה אפילו קצת צורם לי.
אז תוך כדי מקלחת הגיעה אליי ההתבוננות. בתור מישהו שמאמין גדול באופטימיות ודברים משמעותיים יותר שאתה בצד האופטימי.
אבל…
יש גם כנות מסויימת. כי בוא נודה על האמת החיים זה דבר די מורכב ויש תקופות בחיים וגם בתקופות טובות יש רגעים פחות טובים. ולכן שמישהו מדבר במילים גדולות וכלליות של חיוביות (לי היה צד כזה, יש מצב שעדיין קצת יש אבל מנסה להכניס עוד כנות) מילים כמו: הכל לטובה, כל מה שקורה אצלי זה שיעור, חשוב תמיד להסתכל על החיובי. זה מפעיל לי משהוא לא אמיתי, תן לי את מה אתה מרגיש באמת, לא מה קראת בספר.
ותוך כדי כתיבה, אני חושב שזה עוד יותר מפעיל אותי. כי באמת אני כזה. יש לי גם נטייה לדבר עם מילים כלליות וגדולות. העניין כמו תמיד הוא האיזון. ואם אתה גם נותן קונטרה של רגש ומביא את המילים הגדולות למקום הפרטי של כל אחד מאיתנו, אולי עם איזו דוגמא מהחיים, זה כבר מקבל תבלון ויותר קל לקבל זאת.
בתכל׳ס כתבתי את הפוסט הזה בשבילי, או לדמות שבי שמביאה את החיוביות המוגזמת.
