נתחיל מהחרא…
לפני שלושה שבועות ראיתי סרטון של ח״כ מיקי זוהר ועל כך שקושרים אותו לדברים מושחטים, דרך אתר שקוף.
ואז נזכרתי שהוא היה זה שצעק וזילזל במשפחות שכולות בדיון בכנסת.
וראיתי גם 12 דקות כתבה עליו בכאן שהוא מדבר על שלושת הכפ״ים: כסף, כוח, כבוד.
ועוד סרטון מתראיין לערוץ 13, ועוד הקלטה שלו עם ח״כ דוד ביטן. שלא משנה איך הופכים את זה, זה כל כך שחור ומסריח.
אתה רואה איך בנאדם עושה את כל מה שהפוך, איך אין לו בושה? אין לו כבוד למקום שבו הוא נמצא. כן, אני מהתמימים שחושב שהם צריכים להיות מורמים ולשמש דוגמא.
וזה באמת צד אחד שמסמל פה סירחון כבד.
אבל…
מהצד השני אני רואה את הסביבה הקרובה שלי נרתמת למעננו כשאנחנו מחפשים פתרון להמשכיות של מוזה (עשרות פניות).
אני רואה ראיון של ד״ר אייל דורון שבו הוא מראיין את דניאל בוצר איש שבא מעולם התיאטרון, הרבה כובעים היו לו. ושבוע וחצי לתחילת הקורנה הוא הביט למציאות בעיניים והבין שהוא חייב למצוא פתרון לכלכל את משפחתו.
שווה להקשיב לכל הסיפור אבל בסופו של דבר הקים חברת שליחויות עם 85 עובדים שרובם עובדי תיאטרון, זמרים ומתחומי האמנות. הקים עסק חברתי שהפך את הגלגל שהשליח מקבל 70% והחברה 30%.
אני גם רואה פוסטים בפייסבוק של אנשים שבתרומה אדירה למי שידו אינו משגת.
קרנות של ערבות הדדית לתושבים ולעסקים, לדוגמא איפה שאני מתגורר.
אז כן,
אני מאמין שיש תקווה.
כנראה שהולך להיות סופר מאתגר.
ושווה להתכונן למשבר שאפילו יהיה כמה שנים.
אך דווקא במקומות האלו יש הזדמנויות להמציא את עצמנו מחדש. ולפעמים זה פשוט כורח המציאות. כי אם נגיד עוד מעט זה יעלם אז כנראה שמשהו אחר יעלם וזה יהיה אצלנו.
אז לחיי תקווה, אנשים חיוביים, משמעות, ולהמציא מחדש את מה שהכרנו.
למה?
כי אין ברירה אחרת!