כבוד

שכחנו!
יש לי נטייה לחשוב שהמצב לא כזה גרוע שרובנו אנשים טובים. שהתקשורת אוהבת להראות לנו את הרקוב ולהראות עד כמה החברה משוסעת.
אבל לפעמים יש נקודות ומרגיש לי שהשבוע הוא אפילו סוג של הזדמנות לעצור רגע.
לשאול שאלות חשובות.
הורים יכולים לשאול על הדרך שלהם בגידול הילדים?
בנים יכולים לשאול עד כמה אני מושפע חברתית?
בנות יכולות לשאול האם שווה לי להפסיק להתחבא ולספר?
מורים יכולים לשאול האם ניתן להוסיף משהו בשיח של הכיתה?
אח יכול לשאול את אחותו עם הכל בסדר, אבל באמת בסדר?
בעל יכול לשאול האם אני מספיק במערכת הזוגית?

ומכל השאלות האלו אני חושב שצריך להעלות משהו די בסיסי וזה כבוד!
כבוד הדדי אפילו.
יש לנו הזדמנות לייצר שיח ולשנות שיח של אדם קדמון.
ולהסתכל על הקרובים אלינו בצורה קצת שונה. יותר מכילה, אמפתית, עם קצת קשב.
אלו יכולים להיות זכוכיות קטנות מאוד המילים האלו אבל אם נחזיק אותם ביד נקבל פצע גדול. ולכן יש לנו הזדמנות לטאטא את הזכוכיות הקטנות.
ולהתחיל לתת קצת יותר כבוד למי שמולנו. לקרובים וגם לרחוקים.

נ.ב
לחיי מילים קטנות. של קצת תשומת לב, קצת אכפתיות, קצת אמפתיה.
אבל שכל אחד ייתן קצת.