לא מצליח לכתוב

רגע רגע…מה זאת אומרת לא מצליח?
אתה לא מצליח להקליד? אתה לא מצליח לחבר משפטים?
תסביר רגע…

ככה מתחיל הדיאלוג שעובר לעצמי בראש בימים האחרונים, אולי בשבועיים האחרונים.
יש לי בלוג יומי שאני כותב בו. בימים האחרונים אני מרגיש שהכתיבה נעשית רק בגלל ההתחייבות לעצמי לכתוב כל יום. אני מרגיש לפעמים שאני כותב שם סתם שורות. או מרגיש קלישאות מנופחות ומילים גדולות מבלי להביא את הדיוק של עצמי.
נוצר מן קונפליקט מעניין, כי אם אני רוצה לכתוב אני יכול, הנה עובדה, עדיין ממשיך. אך עדיין המוזה או הדיוק שהרגשתי פחות מופיעה אצלי. מרגיש קצת כמו לעשות פעולות על אוטומט, כמו לצחצח שיניים קצת – זה לא באמת נוגע בי.

עכשיו אחרי שפתחתי את זה אז יש לי כמה תובנות בשבילי
– הגיוני שזה יקרה כשכותבים כל יום.
– בדרך כלל אני כותב בסוף כל יום, ובימים האחרונים יש לי עומס גדול מאוד, וכנראה האנרגיה שלי פחות יוצאת בכתיבה.
– די מרוצה שלמרות השיפוטיות עדיין מצליח לגבש משפטים שמתחברים לפסקה – אפלו סופר קצרה.
– לכתוב על כך שאין לי מה לכתוב זה כבר פתח, כי זה מביא אמת ואפשר לחפור לעומק עם האת, בדיוק כמו בפוסט הזה.
– זמן הכתיבה – לכתוב בבוקר לפני כל העייפות והעומס.
– גם בחיבור שורות סתמיות עדיין מרגיש סיפוק שהצלחתי לכתוב, עצם ההרגל.
– הדרך לכתוב חשובה לא פחות מהכתיבה – משפט קצת נפוח, אבל תכל׳ס עצם זה שיש את ההתכוונות וההתגברות על השיפוטיות והעשייה זה סופר חשוב לי.
– אין דבר כזה באמת ׳לא מצליח לכתוב׳ – יש אולי להיות עייף מלכתוב עכשיו, יש חוסר רצון לחפור לי בנפש, יש אני מרגיש לא מספיק טוב בשביל לכתוב טקסט.
– הדבר שאני כל הזמן חוזר עליו זו הבחירה שיש לי! ופה זו הסיבה שהבלוג עדיין לא יוצא לאור באופן רשמי, אני עדיין לא מרגיש מספיק בטוח לחשוף אותו, כי שם יש את כל הטיוטות שלי, וחלק גדול מהשיט שלי – ואם מישהו כבר עושה מאמץ ומחפש אותו, אז אין לי בעיה לחשוף.
ותמיד יש לי את הבחירה אם לפרסם או להשאיר במגירה, העניין הוא להמשיך לכתוב – כל עוד זה עושה לנו טוב.

לחיי כתיבה גם עם קולות של חרטוטים פנימיים, שאין לי מה לכתוב.
כי תמיד תזכרו את משחק 10,000, 100,000$ – אם עכשיו בא אליכם הדוד העשיר ואומר: ״אם אתה כותב לי עכשיו 200 מילים יש לך יום שלם ולא מענין אותי האיכות.״
תכתבו או לא?

נ.ב
אם כסף לא עושה לכם את זה
אז אם בא אליכם דוד עשיר ומבטיח לכם ארוחות שחיתות של פתיתים עד סוף ימיכם…תכתבו או לא?

5 דברים שאני מוקיר עליהם תודה:

1. על הכתיבה שלי – מרגיש שזה הביטוי שלי.
2. על זה שפצקל הלך לגן חיובי בסוף – מצאתי דרך לגרום לזה לקרות.
3. על כך שמגיבים לי בפייסבוק – מעריך מאוד שהקדישו לי זמן לכתוב תגובה בשלל הפוסטים שרצים ברשת.
4. על הרצינות שלי – על כך שדברים שמתנגשים עם היושרה שלי יושבים לי על הלב.
5. על העזרה של ההורים שלי – לא מובן מאליו, משמעותי מאוד בשבילי.