לפני כבר מעל לשנה הבנתי את החשיבות של מיתוג אישי. אולי אפילו את ההבנה היתה לי הרבה לפני אבל התחלתי להפנים וליישם זאת. העניין שהיה לי קשה ההשתעבדות לתיעוד. יש את פייסבוק אינסטגרם, יו טיוב, לינקדין, פודקאסט, בלוג, טיקטוק ויש גם את הסטוריז ולא באמת הצלחתי להתמיד בכל הפלטפורמות. העניין היחיד שהצלחתי להתמיד בו זה הבלוג. כל יום כותב פוסט, ובמידה ומפספס מדי פעם דואג להשלים את הרצף כבר מעל שנה וחצי.
בעקבות התקופה החלטתי לחזור עוד פעם ליישום של הפצת התוכן שלי.
חלק משמעותי ביותר בשביל שזה יקרה זו ההסכמה להיות גרוע בפומבי.
עצם זה שאני מבין שבתדירות כזאת אין לי אפשרות שכל פוסט שלי יהיה בוננזה. ויותר מזה, הרעיון זה גם לא לנסות, אלא בעיקר לתאר את הדרך שלי או כשם הבלוג ׳המשחק שלי׳ לעבר ההגשמה של הדברים שחשובים לי, ובעיקר להיות בדרך להיות ברגע של הדברים, ולהשתדל להרגיש כמה שיותר טוב עם מה שקורה עכשיו (נהייה ריאלים ברוב הזמן) ושחרא להיות בחרא.
אז מה שאני אשתדל לעשות זה לשתות עוד קצת מיץ אומץ ולפרסם מדי יום את הפוסט היומי שלי בבלוג גם בפייסבוק.
עד עכשיו לא הרגשתי בנוח, כי הרבה פעמים ידעתי שאני כותב לשם ההרגל של הכתיבה וידעתי שיצא חרא טקסט. מצד שני ידעתי שזה משחיז אותי לתובנות נוספות ועוזר לי להיות ספוג במהלך היום שיכולות להתבטא גם בכתיבה.
עוד דבר שאני מקווה שיקרה בעקבות זאת, אקדיש עוד קצת מחשבה לערך שיכול לצאת מהדברים.
לפעמים זה יכול לבוא בצורת תובנות ממשהו שקרה במהלך היום ולפעמים זה יכול להיות סיפור של סיטואציה או פעולה אחת שעשיתי היום אל עבר ההגשמה של הקטעים שלי.
נ.ב
דבר שאני מזכיר לעצמי שהרשתות החברתיות חכמות והם גם יודעים לשמור עלינו, שאם הטקסט באמת לא עובד. אז יש פחות מה לדאוג כי גם החשיפה בהתאם.
