דודו טסה ניצח זאת טוב יותר:
״עדיף כישלון מפואר, מחלומות במגירה״
אחד מהדברים שאני שם לב שעוצרים אותי, שאני מתחיל לחשוב מה הסביבה תגיד.
האם זה יהיה מספיק טוב? לפעמים אני מכניס לעצמי לסרט, שזה כבר לא מכובד להיות ברמה הזאת. זה יכול להגיע בהקשר של מוזה, וזה יכול להגיע בהקשר של פוסט שאני רוצה לכתוב.
ואני ממש רואה איך זה נותן לי ברקס. ועוד דבר שזה נותן לי זו לגיטימציה מדומה לחוסר עשייה, כי הרי זה לא ברמה.
עכשיו הבעיה היא שהלגיטימציה מייצרת קיבעון שבמקום שאמצא דרך לעשות זאת טוב יותר אני פשוט בוחר בלא לעשות.
לכן מה שאני מנסה להגיד לעצמי שעדיף להיות גרוע ולעשות. מאשר לרצות לעשות משהו טוב ולא לעשות בכלל.
עדיף לעשות גרוע וכל פעם לתקן קצת, מאשר לא לעשות בכלל.
עכשיו ברור שזה לא חד משמעי וזה מורכב יותר, ויש לפעמים סיטואציות שזה באמת לא מתאים להיות גרוע. לכן המשחק הוא מינונים ולהבין עד כמה זה עוצר אותי ובאיזה היקף?
אז לחיי עשייה גם במחיר שזה אומר להיות גרוע בהתחלה (ואולי גם קצת בהמשך).
