להיות עצוב

19:15 זה הגיע.
עיניים מתחילות להיות רטובות ומילים נעתקות מהגרון.
עכשיו אצטרך להתנצל מראש ולא אהיה ספיציפי עם הסיבה לכך (השבוע כנראה זה שבוע הספציפיות שלי, או יותר נכון חוסר הספציפיות שלי) אבל לא מרגיש לי נכון לחשוף את הסיטואציה אלה התובנה שחוזרת אליי שוב ושוב.
אז אני יוצא פחדן, אבל זרמו.

קפצתי לתובנה.
להיות עצוב!
בחודשים האחרונים ברגע שעולים לי רגשות פחות מגניבים אני איתם פול פאוור.
וכך קרה הערב. נכנסתי הביתה ישבתי על הפוף הצהוב, הנחתי את הטלפון על הרצפה על המסך למטה ופשוט נתתי לעצמי להרגיש את העצב, הרגשתי זאת בעיניים, הרגשתי זאת בגרון, הרגשתי זאת בלב ותוך כדי זה אני פתאום מרגיש את העמידות שלי.
אני מרגיש איזו עוצמה בלתי רגילה זה להרגיש את הכאב והעצב בלי הסחות דעת.
בלי לשים שיר שמח, בלי לגלול בפיד של הפייסוש, ואז האינסטוש ואז הלינקדין, וכשזה נגמר טיקטוק ובסוף בסוף אם נשאר אז בודק מיילים.

וככה לאט לאט בלי בכלל להתכוון אני אשכרה מתחיל להנות מהרגע הזה ומהרגש הזה. מבין שזה לא סתם מגיע אליי העצבות, זה מגיע מאכפתיות בלתי רגילה, מחיבור עמוק, וגם מסיבה טובה (השכל נכנס לשחק)

אז חברים,
לחיי להרגיש!
וכן, גם להרגיש עצוב.

נ.ב
לכל החמודות והחמודים שדואגים (לפחות זה מה שאני מדמיין שדואגים, אז אם לא זרמו)
היכולת הזאת מתדלקת אותי מחדש כל פעם למקומות שטובים לי מאוד.

נ.ב.ב
לא סגור על הנ.ב, יש מצב הוריד לי קצת את הפוסט
הפולני שבי אומר