הבוקר שלח לי חבר טקסט שלו.
אחד הדברים הראשונים שצצו, זה חוסר החיבור האישי בטקסט. לדבר על עקרונות כללים זה נחמד. אך בעולם שכל היום יש לנו אין סוף ידע, זה פחות עובד לדעתי. חשוב לספר את הסיפור שלנו בתוך הסיטואציה. מה אנחנו חווינו, הרגשנו, חשבנו, איך התמודדנו?
גם ככה יש לנו אפשרות ליצור את הבידול, כי האישיות שלנו נכנסת לתמונה ואז אנחנו לא דומים לאף אחד אחר.
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוקתוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק את המשוואה הזאת קראתי בעמד 262 בספר הרגלים אטומים של ג׳יימס קליר. הלסת נפלה לי.ולמה? המשוואה