זה מה שהוא שאל אותי.
למה אתה רוצה לפתוח זאת מול כולם?
הרי זה דברים אישיים.
זו שאלה באמת טובה.
רוב הכתיבה שלי די אינטואטיבית. נדירות הפעמים שאני כותב למגירה, זה קורה בעיקר בדברים ממש ממש ממש אישיים.
אבל חוץ מזה, משתדל להעלות את זה ישר לבלוג ולפייסבוק.
חשבתי על זה,
מצד אחד אין לי כוונה להיתפס ככותב מקצועי. שאנשים יעקבו אחריי בגלל הכתיבה. אני לא רודף לייקים באובססיביות ולא מהנדס את הפוסטים שלי שיצברו לייקים.
מצד שני כן יש הנאה מסויימת מלקבל פידבק, לראות שאנשים קראו, לקבל תגובות, וגם קצת לייקים.
אמרתי גם שמטרת הבלוג להראות את הדרך שלי למסע של הגשמה ושל הקטעים שלי באמצעות משחק. זה נכון, אבל לא באמת חושב שזאת הסיבה המרכזית.
לכן אני חושב,
שאם אני כנה עם עצמי, אני כן חושב שהחשיפה נותנת לי פה איזושהי מוטיבציה. אם הייתי כותב בבלוג רק לעצמי בלי לפרסם, לא הייתי מצליח להתמיד עם כל כך הרבה פוסטים.
גיליתי שבשבילי הכתיבה היא פה נוסף. יש דברים שאני מרגיש בנוח לכתוב ואפילו לשתף בפייסבוק דברים שאני פחות אומר בבינאישי.
הכתיבה בשבילי היא דרך לעבד סיטואציות ולהתפתח.
הכתיבה בשבילי היא דרך להירגע ולהתחבר לעצמי.
הכתיבה בשבילי זה מצפן בשבילי לדייק את הדרך אל עצמי.
ואני אוהב להשאיר את האפשרות שהיא בטח עוד לא מעט דברים שכרגע לא עולים לי.
והפייסבוק פשוט מאפשר לי להיות עקבי יותר בזה.
גם במחיר שזה לא רק שלי.
נ.ב
עכשיו רק נשאר להחזיר קצת את האומץ להיות יותר פגיע כמו שהייתי.
כי פגיע מבחינתי מאפשר להיות יותר מחובר לעצמי.
להיות יותר אמיץ עם החיים ועם הסביבה.
להיות הרבה יותר רגיש.
ולהיות הרבה יותר עמיד מנטלי לסערות שם בחוץ.
נ.ב.ב
אני חושב שכתבתי את הפוסט הזה לתת לעצמי קצת תזכורת, כי הלכתי לאיבוד.
