מכירים את הקול שעולה לכם בראש ומעלה בכם ספק?
אז זה מה שקורה אצלי ביומיים האחרונים. עולה בי קול שלא מבין מה אני בעצם עושה. אומר לי אתה לא ממוקד!
אולי אף אחד בכלל לא מבין את המטרה שלך.
אבל אתה בכלל רוצה להציע את השירות, אז למה אתה לא כותב על זה?
אבל מה קשור לכתוב מה עובר עליך?
איך אנשים ידעו מה הדבר המרכזי שלך?
אבל טיקטוק זה ממש לא מרגיש בנוח.
ואיך אפשר לפרסם בכל כך הרבה מדיות?
ואין לי עכשיו להגיד משהו בעל ערך.
אבל לא קיבלתי בכלל לייקים כבר כמה ימים.
ועוד דבר שהרגיש כמו שדרכתי על קוץ – ראיתי בפיד מישהו שגם עושה דרך, שמשהו שם לא מסתדר לי, וישר הרגשתי אם גם זה מה שחושבים עליי (עכשיו טוב כדי כתיבת הדוגמא, הבנתי שזה פחות משנה מה חושבים אחרים, כי זה לא באמת מה שהם חושבים, זה מה שאני חשבתי)
וככה זה ממשיך וממשיך…
אני בעד להקשיב לקולות שבנו ולאינטואיציה שבנו, אבל וזה אבל חשוב, הרבה פעמים זו לא באמת האינטואיציה מדברת זה האגו שמדבר שמביא את הפחד להיות חשופים. ובעצם מסית אותנו ממה שאנחנו באמת רוצים.
החיים קצת יותר מורכבים מלעשות כל מה שבא לנו או מה שמרגיש לנו נכון.
השאלה שאני שואל את עצמי: האם רק כרגע זה מרגיש לא נכון, או שזה מתמשך? ובאיזה אחוז מסה״כ הדברים ההרגשה הזאת מופיעה?
נ.ב
בסופו של דבר מה שאני אומר לעצמי,
שעשייה מנצחת כל ביקורת שאי פעם תהייה לי, או לאחרים.
כי עצם העשייה כבר מבדלת אותי – למרות שלפעמים מרגיש חראאאא
