הימים האלו שדווקא לא כל כך בא לעשות את הדברים ושם אנחנו עושים אותם זה כנראה עצם העניין לעקביות.
לוקח לדוגמא את כתיבת הפוסט היום. עלו לי מחשבות, למה אני צריך להגיע ל-1000? מה בעצם אני רוצה עם הכתיבה? הרגשתי בלבול קל, הרי אני כבר פחות מפרסם בפייסבוק כמות האנשים שנחשפים ירדה, מה הטעם?
בנוסף גם לא היה לי משהו לכתוב עליו יותר מדי.
שמתי לב איך המחשבות הרגעיות יכולות להסיט אותי מהמטרה ומהדברים הגדולים יותר. יש לי את זה בתקופות שאני רץ ומתמיד כמה חודשים ואז באות המחשבות הקטנות שמאבדות את התכלית ומביאות אותי לכך שיום אחד מחליט לוותר, ופתאום משלוש פעמים נהייה פעמיים, פעם אחת ואז פוףףף אין כבר ריצה.
אם אני כנה עם עצמי, זה בעוד תחומי חיים בהן המחשבות הזמניות יכולות להסיט אותי מהכיוון.
מה שאני כן יודע שחזק אצלי זה הרצון הכללי שלי (המטרה הגדולה יותר) הרבה פעמים כן מתגבר וכן חוזר למסלול, אך יש מחיר לזה, כי כל פעם יש זמן התנעה מחדש ולפעמים הדרך ליעד משתנה.
אז מה שבעצם אני אומר לעצמי, כדאי לראות איך אני ממשיך לעשות שלא כל כך בא לי, בסוף בחיבור הנקודות יכול לצאת משהו שפתאום מאוד בא לי.
