הבוקר פתחתי עם סרטון של גארי, שבאמת נתן קליק ענקי. על דבר שאני מאמין בו, אבל איכשהו הוא הצליח להוריד זאת לקרקע בשיחה עם הבחור הזה.
אני חושב שאצלי חלק גדול מהעניין בשלוש עשרה שנה שאני בהתפתחות אישית, זה הפער שנבע מחוסר תיאום ציפיות בין המטרות שלי לבין המקום שאני נמצא, אבל עוד נעלם במשוואה זה אלמנט הזמן.
אני חושב שהרבה מהדברים שהביאו אותי לתסכול או לפחד נבעו מכך שציפיתי להשיג זאת בטווח זמן לא ריאלי. אתן דוגמא בצד הכלכלי, בהרבה מאוד קורסים, וגם ספרים אומרים להציב מטרות גבוהות ולהתפרע עם החלום. אבל זו עצה גם לא אחראית בכלל, גם מדובר על להציב מטרה במודל S.M.A.R.T שהאות T אחראית על להציב זמן שנשיג את המטרה. שבגדול זה נכון לעשות, מצד שני בפרקטיקה שלי באופן אישי, זה הלחיץ אותי והפגיש אותי כל הזמן עם חוסר הצלחה.
מצד שני וזה מה שקורה קצת יותר משנתיים, התבגרתי והבנתי שהמטרות המרכזיות שלי הן מטרות של דרך. כי אני שם לי דברים גדולים שחשוב לי להשיג אבל העניין הוא לעסוק ולהרגיש טוב. וגארי מתאר בסרטון בצורה כל כך יפה.
מאוד מומלץ לצפות בסרטון,
ולחשוב האם אתם מתחברים לגישה הזאת?
האם יש מטרות שבגלל שלא השגתם אותם עד זמן מסויים ויתרתם עליהם בסוף?
נ.ב ארוך
עוד הקשר שזה מתחבר לי זה הקורס שלנו של ׳דרך המיתרים׳ בהתתחלה המסר שלנו היה 6 מפגשים ואתה מנגן בגיטרה, וזה באמת יכול לקרות למי שמשקיע את הזמן.
אבל בפועל, מעטים האנשים משקיעים שעה מזמנם כל יום בשביל לנגן.
ומה שקורה שהם מלחיצים את עצמם כי הם פוגשים חוסר הצלחה. והשינוי שעשינו נבע בהגדרה של 6 מפגשים והשער לנגינה נפתח.
נגיד ואתה בין 45 ולוקח לך חצי שנה לא חודש וחצי בשביל להתחיל לנגן שירים באופן בסיסי – זה אומר שיכולה להיות לך הזדמנות לנגן עוד 30 שנה לפחות אם לא יותר.
אבל אם היית מלחיץ ואומר חודש וחצי כבר הייתי אמור לנגן ומוותר, 30 שנה הבאות שלך נשארות עם פספוס.
כמה חשוב ההקשר שבו אנחנו שמים את הדברים.
ופה יש הקשר מדהים בעייני
