אני שוכח את הדיוק שלי.
אני מסתכל על החשיפה שיש לי בעמוד הפייסבוק.
אני שואל את עצמי איך אני הופך את עצמי למותג?
אני מחפש את התוכן שייתן ערך ויגרום לאנשים לעקוב אחריי.
ופה בדיוק אני מתבלבל.
זה לא מה שאני מחפש (לפחות לא הדבר המרכזי שמחפש)
אסביר. אחת מההבנות הגדולות שלי בשנתיים האחרונות שמתאים לי להיות מס׳ 2. שזה אומר להיות זה שמאחורי הקלעים, זה שתומך ונושף ״פפפוווווו ״גדול בשביל להצית את האש אצל מס׳ 1.
אני רוצה לקחת אנשים שאני מאמין במי שהם (ולשמחתי כבר יש סביבי כמה מטריפים), קודם כל באנשים הטובים שהם, ואחר כך במקצועיות וביכולת ההשפעה שלהם על העולם (הכי דובנים וחדי קרן).
לפעמים אני שוכח שהסיבה שהקמתי עמוד, זה בעיקר בשביל לבנות לי פלטפורמה שתפתח לי אפשרויות. ולפני זה, מקום לביטוי שלי, כי הבנתי שכתיבה זה הפה השני שלי. אני יכול להיות במדיות ברמת פתיחות שבחיים האמיתיים, האלה עם המפגשים הבינאישיים פחות יוצא מי שאני באמת.
ולפעמים אני חושב יותר מדי על הפוסט ועל הערך שאתן בכתיבה שלי, במקום להתרכז בלספר ולדווח את העשייה שלי.
לדווח על האנשים המטריפים שאני עושה איתם דרך.
ונכון שחלק גדול מהמסע הזה הוא דווקא קשור אליי. אבל אני מאמין שברגע אמשיך עם הסבלנות להמשיך לספר על מה שעובר עליי, ועל האנשים המטריפים סביבי.
אז מה שצפוי לקרות באופן טבעי שגם החשיפה שלי תעלה (הפעם בסדר הנכון).
נ.ב
ואם איכשהו זה יצא שלייקים בכלל לא חשובים לי וחשיפה.
אז ברור שזה חשוב לי. אבל ממש משתדל שזה לא יהפוך להיות הברקס שלי מכתיבה (לפחות זאת השאיפה)
