בואו נדבר על זה רגע…
ובהקשר דווקא של דברים שבא לנו לעשות, אבל אנחנו לא עושים בגלל הפחד ממה יגידו.
הדבר השטחי שאפשר להגיד, זה את הכותרת, ואז ימשיך: ״אז אל תתייחס אליו״ כאילו זה דבר סופר פשוט לעשות. ואתם מסכימים איתו, שנכון, באמת לא צריך להתייחס, מצד שני ועוד איך אכפת, ואנחנו תקועים, או פשוט מחזירים למגירה את הקטע שלנו.
נגיד שמישהו יבוא אליי בכעס ויגיד לי: יש לך ארבע אצבעות. כנראה שאני לא אקח אותו ללב, אני אחשוב אולי שהוא קצת משוגע, כי אני יודע שיש לי חמש אצבעות.
אבל אם מישהו יבוא אליי ואפילו לא בכעס, אולי אפילו אם פרצוף כזה של ה׳נחמד׳ ויגיד: הטקסט שלך לא משהו, איך אתה כותב את זה? זה מקטין אותך.
הסיכוי עכשיו שבמקום נגיד שהוא משוגע, ניקח את זה עלינו וישר נחשוב שאנחנו לא מספיק טובים.
ולמה זה קורה לדעתי?
כי אנחנו לא מספיק מאמינים בעצמנו, אין לנו מספיק בטחון עצמי, ואנחנו לא רואים את מי שאנחנו בצורה אבסולוטית/מציאותית, כמו את הידיעה שיש לנו חמש אצבעות.
ולכן ממש חשוב לנו מה הוא חושב, בגלל שהוא משקף לנו את חוסר האמונה שלנו בעצמנו.
אנחנו לפעמים מצליחים להשתיק אותה, אבל שזה בא מבחוץ זה נותן לנו הוכחה לא אמיתית שצדקנו (למה לא אמיתית? כי בדרך כלל זה לא האמת).
לכן זה כזה חשוב לעבוד על הבטחון העצמי שלנו, ועל הידיעה מי אנחנו ולהחזיר לעצמנו את המרכז.
ויותר חשוב מזה פחות להסתכל על הדברים כטוב או לא טוב, אלא להמיר את ההסתכלות בעובד או לא עובד.
ואם זה עושה לנו טוב ליצור, או לעשות את הקטע שלנו. זה אומר שזה עובד. וחוץ מזה לזכור שזו דעה של בנאדם אחר מאיתנו!
לכן זה כל כך חשוב שנבין מה הקטע שלנו, ומה עושה לנו טוב כי ברגע שזה יקרה אז יש מצב שפתאום זה יהיה כמו הידיעה שיש לנו חמש אצבעות.
נ.ב
לחיי היכרות עצמית ועבודה על בטחון עצמי
