היא אנושית.
לפעמים אנחנו חושבים שהכוכבים שם למעלה עשויים מחומר אחר.
אותנטית מייצרת חיבור ברגע.
פגיעות מייצרת חיבור ברגע.
לפעמים צריך מסע ארוך בשביל להגיע לאותנטיות שלך.
הרגע הזה שאתה מרגיש אותנטיות עם עצמך שווה הון, יורד ממך משקל כבד שלא הבנת עד כמה.
להיות אמיץ זה קשה.
לאמנים בסדר גודל כזה יש אינטרסים מסחריים שהרבה פעמים מתנגדים עם הערכים והאמת הפנימית של אותו בנאדם.
בסדר גודל כזה, ההצלחה שלך קשורה הרבה בזכות התקשורת. יחד עם זאת צריך לזכור שיש להם אינטרס אחד ובשנייה אחת הם יכולים להיות מאלו שהכתירו אותך לאלו שהורידו אותך.
שיש מלא מלא מלא צהוב בתקשורת ויש אנשים שכל העבודה שלהם לדבר ולהעביר ביקורת על אנשים אחרים ולפעמים זה כל כך רדוד ושטחי (קצת עצוב, חייב להגיד).
שנפליקס יודעים לעשות סרטים בלתי רגילים.
שלא משנה כמה כישרון יש לך, עבודה קשה וחריצות גורמות לזה לקרות.
ככל שאתה מצליח יותר ככה יש לך צוות גדול יותר, ובהנחה שלי מוצלח יותר.
להיות מפורסם עם דעה פוליטית (אולי בכלל עם דעה פומבית) זה סיכון ענקי.
בסוף כל חלום או רעיון מטורף ככל שיהיה, יכול להתחיל בפיג׳מה בבית לבד. בדוגמא שלה עם גיטרה.
בשביל להיות מסוגל לחיות עם הצלחה ברמות כאלו, אתה צריך להיות לא להיות מוגדר מהביקורות הטובות, ואז גם הביקורות הרעות לא ימוטטו אותך.
לעשות פעולות בשביל לרצות אחרים מוביל לחיים לא טובים בכלל (בלשון המעטה).
בטחון עצמי והערכה עצמית זה כמעט הכל בחיים. גם מי שמשיג תהילת עולם כמו שלה, עדיין יכול להיות עם חור ענקי (וזה מוביל לחיים לא שמחים בכלל).
חשוב שיהיו אנשים סביבך שיכולים להכיל את ההצלחה וגם את חוסר ההצלחה שלך, ויהיו שם תמיד בשבילך.
ובהקשר הנשי גם למדתי ממנה משהו חשוב.
שיש לכן יכולות בלתי רגילות. וזה פשוט עולם מפגר שעדיין יש לנו דיון על שיוויון זכויות בין נשים וגברים.
אני בכלל מתנגד לשיוויון, אני בעד לחיות בעולם שאם לאישה יש כישורים טובים יותר היא תקבל תגמול הולם, גם עם זה הרבה מעבר למה שהגבר מקבל בתחום.
המאבק לא צריך להיות בשיוויון המאבק צריך להיות בלהאמין ביכולות שלכן ואת הבטחון העצמי בלדרוש יותר (זה כבר פוסט נוסף).
ממליץ לכם ממש לראות את הסדרה בנטפליקס
טיילור סוויפט מיס אמריקנה.
