יושב במעגל בקומה השנייה של מסעדת לימוזין, כשריח הבשר עוטף מכל הכיוונים, ואשכרה במתח ממה שהולך לצאת לרן מהכובע.
אחרי שני מחזורים שרן היה אצלנו בסדנת מתחילים,
אזרתי את האומץ ללוות את הסדנה שלו, ומעבר לזה לעבור גם תהליך בכתיבה שלי, אם לדייק יותר, הזדמנות להגיע לעוד חיבור פנימי עם מי שאני באמת.
אין ספק שהאיש מטריף, יש לו יכולת של רנטגן בזכות אינטלגנציה רגשית בלתי רגילה. שהוא ממש יודע להרגיש אותך.
במפגש היום הוא דיבר על ספציפיות.
מה שיפה, שלמנחים שמגיעים למוזה, הרבה מהעקרונות זהים. אבל הדרך שלהם לחבר אותך לעיקרון בשביל שתפנים, שונה לחלוטין.
ולרן יש יכולות קוסמיות להמחיש את המילה ספציפיות. אז בעולם מושלם וצהוב הייתי חושף בספציפיות את הפעולות שרן עושה. אך זה שמור לסדנה בלבד.
מה שאני כן מחבר לעצמי,
שאני הרבה פעמים כללי מאוד. לפעמים מרגיש גם כשאין לי כל כך מה לכתוב ואני אומר לעצמי: ״אבל התחייבת לכתוב פעם ביום״ אז אני נהייה כללי מדי. או שאני מרגיש שזה באמת לא עניין של אחרים, אבל עדיין חשוב לי לספר בגדול מה היה.
אז עכשיו עוד יותר התחדדה לי הנקודה שאין בעיה להיות קצת כללי אם בא לי להסתיר, רק לזכור שיש לזה מחיר. ושהחיבור פחות קורה בכלליות.
וככל שאנחנו ספציפים יותר ככה החיבור מתרחש. על פניו זה שיעור פשוט אך קצת קשה יותר ליישום. בייחוד כשאני רוצה להיות ספציפי כלפיי עצמי, כי אז צריך להביא הרבה פעמים את הפגיעות המדוייקת.
כך שלהיות ספציפי דורש הרבה אומץ, גם בתקשורת עם אנשים אחרים.
הכי קל להכליל.
אז לחיי ספציפיות…
נ.ב
היו עוד כמה דברים טובים אבל נישאר רגע באלמנט אחד.
