סוף היום, יושב על הספה, מרגיש כבר את העייפות. ומתחיל ובדיאלוג עם עצמי על מה אני כותב, שהעייפות מדברת.
בימים האחרונים הכתיבה בסוף היום באה לי בקושי. לא מוצא את הניסוח המתאים וגם העייפות מלווה כי יש לי ימים מאוד עמוסים.
מתחיל לחשוב שאולי אני צריך לנסות להחליף את הטיימינג. במקום סוף יום למצוא זמן אחר במהלך היום שזה יכול לקרות.
אז הנה יצא פוסט,
כי תמיד יש מה לכתוב גם על זה שאין.