פישלתי!
עכשיו מה?
משתף גם את החרא…
השבוע עשיתי פישול בהקשר של מוזה. קרה מצב שרמת השירות של מוזה נפגעה (מאמין שהכל באחריותי בחיים וגם בעסק).
התחיל להיווצר פער בנקודה ספציפית בחוסר שביעות הרצון בסדנה מסויימת.
יכולתי להאשים ולתת מלא סיבות, למה זה קרה (וואללה היו…)
אבל זה לא מעניין ולא רלוונטי!
כבעל עסק יש לי מחוייבות סופר רצינית למי שמגיע אלינו (ונכון שזה נשמע כמשהו מספר הנהלים) אבל זה חלק מהבידול האמיתי שבטווח הארוך יבדיל אותי מאחרים, ויאפשר לי לחיות בתודעת שפע.
אני לוקח ללב!
היום אני כבר לומד יותר איך לנצל את זה לטובתי ולהיות מזה גרסא משופרת. עצם זה שאני לוקח ללב מביא אותי, שאם עשיתי טעות, ואני מרגיש שהלקוח (שם פורמלי אבל זרמו) לא מספיק מרוצה, אני רוצה לדעת שעשיתי כל שביכולתי לפתור זאת.
חלק מההתבגרות העסקית להבין שאני בוחר את הלקוחות שלי, לא כל מי שרוצה מגיע למוזה יש לנו סינון. והסינון לא נעשה כי אני חושב שיש אנשים טובים מאחרים, ממש לא! יש DNA במוזה של אפשור ולא כל אחד נמצא בנקודת זמן הזאת ולפעמים אנחנו משחררים אנשים שלא מתאימים או מראש עוזרים לזה לקרות.
ולכן כל מי שמגיע אלינו, אלו אנשים שסופר חשוב לי לייצר להם את החוויה העילאית במוזה. ואעשה כל שבכולתי.
והפעם זה קרה, פדיחה רצינית שלי.
עשיתי כל שביכולתי – הודיתי על הטעות, הכרתי בעמקי נשמתי שזה באשמתי, ועכשיו אני בתהליך של שיקום המצב ואקסטרה תשומת לב.
ומה שאני רואה שזה מתחיל לעבוד????
ברגע שאני מראה שאשכרה אכפת לי ולוקח אחריות, אז זו תרופה מאוד משמעותית.
חברים,
מאחל לעצמי להמשיך לקחת ללב בכל העניין העסקי.
ולהיות כל הזמן עם היד על הדופק ולא כי כתוב בספר הנהלים של עולם העסקים.
כי זה ההבדל בין עסק עם חשיבה לטווח ארוך או עסק שהמטרה שלו לראות איך אני מצליח להשחיל את הלקוח.
לחיי עסקים עם לב
ועם תשומת לב…
___________________
5 דברים שאני מוקיר עליהם תודה:
- על המחשב שלי – עדיין מתלהב ממנו.
- רצתי 5 ק״מ – מסופק מההרגל.
- מודעות לנשימה כמה פעמים במהלך היום – כיף להרגיש את המודעות לרגע, מביא אותי לפוקוס.
- מודעות לדמויות – כיף שהמודעות שלי מתחזקת ואני מצליח לצאת מהאוטומט.
- כתבתי פוסט, מוצלח מאוד לדעתי שקיבל פידבקים רבים. – שימח אותי לקבל הודעה פרטית ממישהו שמאוד מעריך כבנאדם ובעשייה העסקית. ששיתף את הפוסט שלי בקבוצה של החברה שלו. גרם לי תחושה טובה הפידבקים.
