כבר כמה פעמים ניסיתי לפתוח את הפוסט וכל פתיחה כולל הכותרת. נתנה לי הרגשה קלישאתית וגנזתי מהתחלה של הפוסט.
הפעם החלטתי לנסות רגע פשוט לכתוב את הדברים, אחרי זה אתעסק עם הקלישאה (אולי עד סוף הפוסט זה יעבור).
אז ככה, יש כמה אירועים בשנה שמאפשרים רגע לעצור להביט אחורה וקדימה ולתכנן. לשמחתי יש לי גם עוד אפשרויות כמו שנה חדשה לפי קלנדר לועזי מבחינת יעדים ומטרות, וגם פתיחת שנה במסגרת להתפתחות אישית שאני נמצא בהובלה של עופר לוי. שם כבר לפני כמה חודשים פתחנו את השנה ושמנו יעדים אישים.
הצורה של המטרות שעבדו לי בשנה הקודמת, וגם אשכרה הצלחתי להשיג אותם היתה ככה:
עופר המליץ לכתוב מטרות בשתי רמות:
1. מטרות פנימיות
2. מטרות חיצוניות
הסיבה לכך שעופר מביא גישה שהעולם החיצוני הוא השתקפות של העולם הפנימי, וההתפתחות מתחילה מבפנים (קניתי את הגישה הזאת באופן מלא) וכל עוד אנחנו ממשיכים לעבוד על מי שאנחנו, ברמה הפנימית מבחינת להכיר את עצמנו יותר טוב (אני קורא לזה – להבין את מערכת ההפעלה של עצמי) ככה התוצאות בעולם החיצוני ישתקפו בהתאם.
דוגמא לפנימית: לעבוד על הבטחון העצמי שלי ופרטתי מה זה אומר בטחון עצמי – לדלל את האלמנט של ויתור עצמי/לא נעים לי. בדרך כלל זה מטרות פחות אבסולטיות.
דוגמא לחיצונית: להגיע ל-X כסף עד תאריך מסויים.
בחרתי עד שלוש מטרות בכל רמה שלא יהיה לי עומס. מה גם שידעתי שהמטרות היו מספיק רחבות, שהתמקדות בהם משפיעה על עוד תתי תחומים בדרך לשם.
השנה בחרתי להמשיך באותה דרך של הצבת מטרות. נכון שיש חלק שכבר הצבתי, והעבודה החלה. אם אדייק חלק מהמטרות הפנימיות אני ממשיך משנה קודמת כי היה שיפור, אך עדיין יש שם עבודה (יש מצב שהם ימשיכו איתי כל החיים גם כל עוד אבחר לשים תשומת לב בבטחון העצמי זו עבודה אינסופית מבחינתי).
הנה הגעתי לסיום ואני רואה שיצא פוסט למרות הקלישאתיות עכשיו זה לא עוצר אותי.
וברמה הפרקטית שתהייה לנו שנה קצת פחות סוערת, ונלמד לחיות עם הדבר הזה שנקרא קורונה.
כל השאר אדע להתמודד (לפחות זה הסרט שאני חי בו).
